"מתי חיפשת את עצמך? מתי הסתכלת על עצמך במראה ואמרת לעצמך שאת
נראית יפהפיה בכל מצב? מתי החמאת לעצמך, ככה סתם, כשהיה לך יום
גרוע וכשכלום לא הלך לך? מתי עודדת את עצמך, כאשר אחרים לא
התיחסו אליך? מתי שאלת את עצמך מה את רוצה? מה יגרום לך אושר?
מתי הענקת לעצמך את מה שאת מעניקה בחפץ לב לאחרים? מתי פינקת
את עצמך בדברים שאת אוהבת? האם את חשה חופשייה לעשות כל מה
שתרצי? להגשים את חלומותייך, להיות מי שאת באמת, בלי לפחד
מתגובותיהם של האחרים???"

"זהו, שאת רוב השאלות האלו לא תמיד שאלתי את עצמי. חלקן לא
שאלתי כלל. למעשה, ניסיתי להתחמק מהן. אני עדיין מנסה, אך
התחושה מלווה בבושה וברגשות אשם שלא נותנים לי מנוח. הרי יש לי
את הזכות לחיות את חיי במלואם, לא כן? לא נולדתי כדי לשבת בצד,
ולצפות בחיי מתבזבזים להם, ודועכים להם, עד שדבר לא נותר...
לפעמים נראה לי כי הציפיות שלי מעצמי אף פעם לא בינוניות: או
שהן מעל ומעבר, נוגעות בשמיים, או שהן בתחתית, מתחת לפני
האדמה.
אך זה לא משנה את העובדה, שיש ביכולתי לשנות, כל מה שארצה, מתי
שרק ארצה, ואיך שארצה, כל עוד הדבר קשור לחיים שלי!!!"

"אז מדוע איני פועלת, ועושה את כל אלה? האם משהו מונע בעדי
מלממש את הפוטנציאל הגלום בי עד תום? ומאילו סיבות אני 'דורכת
במקום', ולא משאירה את חותמי על העולם?" השאלות הדהדו במוחי
וחיפשתי תשובה אחת שתספק אותי. "האם אני יודעת כבר את התשובה?
האם היא מתחבאת במוחי, וכל מה שעלי לעשות זה למצוא אותה?"
חשבתי וחשבתי, והיו לי הרבה השערות: "האם זה פחד? עצלנות? חוסר
בטחון? אי הגשמה עצמית? בושה? ועוד ועוד... אך עדיין לא מצאתי
את החתיכה האחרונה בפאזל. את זו שתשלים לי את התמונה, ותפתור
סוף סוף את הבעיה!"

הפסקתי לחשוב לכמה דקות, כי המוח שלי כבר כאב מרוב מחשבות,
ונתתי לו לנוח קצת. עצמתי עיניים, ולפתע ראיתי את התשובה
במוחי. ולא האמנתי למראה עיני!! זו היתה התשובה הכי פשוטה
בעולם!!!
אני חיפשתי את התשובה בהווה, בעוד שהייתי צריכה לחפש בעבר!
הלכתי לאלבום התמונות והסתכלתי בתמונות שלי כאשר הייתי ילדה
קטנה. עכשיו התשובה גלויה לפני. אני מסתכלת עליה. לא כבוגרת,
כי אם כילדה. הייתי צריכה להתחבר לילדה הפנימית שלי, לתת לה
לבוא לידי ביטוי, לא לעצור את עצמי אלא לתת לי לזרום...

אני לא יודעת מה קרה מאז, אבל אני רק יכולה להגיד לכם, שהברווז
המכוער הפך לברבור...