מערבולת של שחיקות:
שקרים, שתיקות,
רשימה של טענות,
תלונות ומענות,
אזניים מעונות,
רעם תותחים,
והלמות פטיש,
תהלוכה של קטגורים ממולחים,
ואין בה איש,
תהיות וטעויות,
רוחות רפאים הזויות.
ובראש הגדוד צועד
אשמה-די המפקד,
עוטה שריון קשקשים,
בן מליוני שנים ונכסים,
שאותו מבטיחים ומכסים.
זה הרשע, זה האשמאי,
יראה לך אשמה מה מהי,
ואת טפריו האיומים
ינעץ היטב בבשר התמים,
וישאר לעולמים.

כל המצעד הזוועתי-
זועם אל תוך אהובתי.
פועם ליבה, נשנק גרונה,
בוער מצחה, דומעה עינה,
ומוחה הקודח-
לא זוכר, לא שוכח,
לשנות את התמונה.

ואני עוטף הכל,
כמו שרק אני יכול,
לחבק, לנשק,
דמעות יאוש מלקק,
לרוויה,
למחייה,
מלחי,מלחייה,
אומר "די" לזקן, "לך לישון",
"גם מחר תהיה במקום הראשון".
ואז צערי מתערבב בבכיה,
ולחיי מתמזגת אז בלחיה,
אני מרגיש את נפתוליה,
והיא את נשמתי רואה,
מנוצחים ומנצחים עליה-
עד הפעם הבאה.