עוד טיפה נושרת ממרומי עץ העננים הגדול
מאכזבת אותי ברטיבותה החומסת
איש עומד מולי מבוייש ידיו בכיסיו
אך בטוח. חייכן אך כועס עמוק בלב
מדבר אל קהל של מוכי תרדמת
כוססים אצבעותיהם
ממצמצים מיצמוצים ארוכים...
עוד הנפה של יד אל אוויר קפוא
עוד צעד קדימה
ניסיון ליצור מגע, רצון לאהבה.
מאוכזב.
איש קטן רודף ממון, כח שררה
עט זהב בכיסו מנצנץ יותר ממנו.
עוד טיפה נופלת כבדה ומתנפצת
על רצפת משי.
ולא נספגת. לא מתאדה.
מרפק נשען בכבדות על משענת.
ניגש לתמוך בה.
איש קטן מת והיא נצמדת אלי ובוכה.

ההתמקצעות ממכרת אך בסופה
יש סוף של אבל.
כוחו של כישרון נגמר,
יכולת עליונה נעלמת.
רק בריאה מתחדשת ומביאה
דפים חלקים למילוי בשורות של כלום.
נרטבים מטיפות של שום דבר
נספגים בנוזלים שקופים
שלא מתאדים ולא נספגים.
נצמדת אלי וכתפי שוב נרטבת.
ליטפתי את בטנך ונרגעת (י).
דמעות.