נוגה בר / ושוב |
איך התמודדתי ואיך אני נפלאה ואיך יכולתי לי.
ואולי ברגע שזה יפסיק לכאוב, אני ארשה לעצמי לנשום עמוק ואולי
משהו הפעם ייכנס.
כל כך הרבה זמן לא נשמתי באמת.
נתת לי כל כך מעט זמן וכשהלכת זה הרגיש נצח.
מי אמר לך שאתה יכול? אני הסכמתי?
עוד מעט יבואו לקרוא לי. אני אלבש את המסיכה האהובה עליי
(עליהם) ואצא לרקוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|