איך אפשר לאנוס שרמוטה? הרי עצם קיומה הוא ההסכמה שבשתיקה.
מטופפת ברחוב על עקבים גבוהים מדי, בחצאית קצרה מדי. יודעת
שכולם מסתכלים. מדמיינת מה הם חושבים כשהם רואים אותה. מסדרת
את כתפיית החזיה, סתם בשביל לסובב עוד ראש. הראשים אכן
מסתובבים. שולפת סיגריה מנרתיק מעוצב. מישהו מייד קופץ להצית.
הדרך משם למיטה כבר סלולה. היא הייתה שם לא פעם ולא פעמיים.
איך זה שהיא מופתעת?
לשרמוטה אסור להסתכל על עצמה מהצד. אין לה את האפשרות לעצור
ולחשוב. אין נשיקת לילה טוב. ככשרמוטה מוסרת מספר טלפון, היא
יודעת שהוא יתקשר. היא גם יודעת שרק פעם אחת. וכשהיא נמלטת
מתוך דירה לא מוכרת אל הלילה, באיפור מרוח וצליעה של כאב, היא
יודעת למה ואין לה דימעה לבזבז על עצמה.