היום החלטתי. אני שמה את כל העבר מאחורי. הרי הוא כבר עבר, הוא
לא יועיל לי בדבר בחיים. בנתיים הוא רק הכאיב לי, לא יותר מזה.
אז מה יש לי להפסיד?
אז איך שמים את הכל מאחורה? איך מעלימים את כל מה שהלך בתוכי
מאז ועד היום? איך לומדים להתרכז במה שקורה עכשיו ולא במה שהיה
אתמול או במה שיהיה מחר? לא יודעת, אבל שווה לנסות, לא? אז את
כל המכתבים שכתבת לי, את כל הרגשות הכי אישיים שלך, הכנסתי
עמוק עמוק לתוך המגירה. את כל הבגדים, את הבושם שלך (שאני כל
כך אוהבת), את הדיסקים, את כל מה שנשאר אצלי ממך, ארזתי במן
קופסא ואטמתי אותה טוב טוב. היא רק מחכה שתבוא לאסוף אותה.
החלטתי סוף סוף למחוק את כל ההודעות שהיו בפלאפון שלי ממך ואת
המספר טלפון שלך, גם מחקתי. כי זה דיי ברור שאם אני אשאיר את
כל אלה אצלי, אני בחיים לא אשכח אותך והחיים שלי לא יתקדמו
לשום מקום. אני אהיה תקועה, בדיוק כמו שאני תקועה היום וכמו
שהייתי תקועה אתמול. נמאס לי כבר מהמצב הזה וסוף סוף אני עושה
משהו כדי לשנות אותו!
אתה יודע כמה זמן אני כבר חושבת לעשות את זה? עכשיו יש לי את
האומץ, אם אפשר לקרוא לזה ככה... אזרתי כוחות והתקשרתי אליך,
אמרתי לך שאני לא מסוגלת להיות איתך בקשר, שזה מונע ממני
להמשיך את החיים שלי, שאני פשוט עומדת במקום ושאני לא אוהבת את
זה. אמרתי לך שיש אצלי כמה דברים שלך ושאני ממש אשמח אם תבוא
לקחת אותם, או לפחות תשלח מישהו שיבוא לקחת אותם. הסברתי לך גם
למה. מקווה שתבין אותי. יודעת שתבין אותי.
אולי עכשיו אחרי שאני מוציאה אותך מהחיים שלי, אולי עכשיו
יפתחו בפניי דלתות. אולי עכשיו שמישהו ימצא חן בעיני, אני לא
אתרחק ממנו, אני לא ארגיש את אותה צביטה בלב, אני לא אחשוב
עלייך. אולי סוף סוף אני אחשוב קצת על עצמי. אולי אני אמצא
אהבה חדשה, שתמלא את החלל העצום שהאהבה שהיתה בינינו השאירה,
אולי בסוף אני ארגיש טוב עם עצמי ובעקבות זה גם יהיה לי טוב.


תודה רבה לנעם ראובני, שנתן לי את ההשראה ואת הכוח להמשיך
הלאה.  http://stage.co.il/Authors/NoamReuveni