אני מתחילה להתאהב בך. אולי בגלל זה אני מרחיקה אותך ממני, כי
הרי בכל קשר, בסופו של דבר, מישהו נפגע, ואני לא רוצה לפגוע
בך. אתה חשוב לי יותר מדי. אני לא יכולה לאבד אותך לגמרי, זה
יכאב יותר מדי. אני לא אצליח להתמודד עם כאב כזה שוב. כאב
שבלאבד מישהו חשוב. אתה כועס עליי, אתה לא מבין למה אני מתנהגת
ככה, למה נהייתי קרה ושקטה, למה אני מתרחקת. אולי אם היית יודע
כמה אני אוהבת אותך, כמה אתה חשוב לי ושאני עושה את הכל כדי
שלא תפגע, אולי אז היית מבין אותי.
אני לא יודעת מה דפוק בי, למה אני לא מסוגלת להקשר לאנשים, למה
אני מפחדת מזה כל כך? למה כל פעם שאני רוצה מישהו או שאני רואה
שמישהו מתעניין בי, אני מתרחקת וככה אני מרחיקה אותו ממני?...
למה? מה כל כך מפחיד בזוגיות, ב'ביחד'? אני מנסה להבין, לא הכי
הולך לי... אולי פשוט התרגלתי כבר להיות לבד? אולי הלב שלי
נאטם, מנסה להגן על עצמו. אולי אני מפחדת להפגע שוב? אולי פשוט
מפחדת מקרבה, מאהבה, מהחום, או שאולי אני מפחדת מעצמי? לא
יודעת...

נמאס לי להיות לבד, אבל כל כך מפחדת מה'ביחד'.