אין לך מושג עד כמה אני אוהבת אותך. אף פעם לא היה לך ומסתבר
שגם לא יהיה לך. הייתי מוותרת בשבילך על כל כך הרבה דברים,
הייתי נותנת כל כך הרבה. מה לא הייתי עושה בשבילך? אין דבר
כזה. כל מה שאני רוצה זה שיהיה לך טוב.
אז היא זאת שמתרוצצת אצלך בראש, היא זאת שאתה מאוהב בה, היא
זאת שלא מגיע לה אחד כמוך. מאז שהכרת אותה התרחקת ממני, כאילו
לא הייתי קיימת יותר וקיבלתי את זה, כי טוב לך איתה. וקיבלתי
את זה כי היא עושה אותך מאושר, היא מעלה חיוך על שפתייך. היא
גורמת לך להרגיש אחרת, כמו שלא הרגשת הרבה זמן - כמו שאני
מרגישה כלפייך.
אז זה בא לי קצת בהצתה מאוחרת, הבנתי שאני לא יכולה לקבל אותך
רק אחרי שאתה כבר היית שלה. וזה כואב, כי היית יכול להיות שלי
אם רק הייתי מדברת. זה כואב לשמוע אותך מדבר עלייה בכזאת צורה,
זה כואב שאתה לא מדבר בצורה כזאת עליי, זה כואב שדחקת אותי אל
מחוץ לחיים שלך פתאום. אמרת שאתה צריך קצת שקט, קצת זמן לעצמך,
שאתה מבולבל. קיבלתי את זה, חשבתי אולי הגעת למסקנה שאני זו
האחת בשבילך. אבל היא תפסה אותך חזק, תפסה ולא נראה לי שהיא
מתכוונת לשחרר. ובצדק, אני לא הייתי משחררת אם הייתי נמצאת
במקומה. לא יודעת, אני כל כך מבולבלת, אני לא מבינה איך פתאום
נוצר לו רגש כל כך חזק... למה מתי שאתה רצית הוא לא היה קיים
ועכשיו הוא הגיע? למה דווקא עכשיו?
אז מתי שאתה שואל מה קרה ולמה אין לי מצברוח יותר כשאני איתך,
אני שותקת. כי אני לא רוצה להרוס לך, אני רק רוצה שיהיה לך
טוב, רוצה שתהיה מאושר. אז אני שותקת וסובלת... סובלת, בשבילך.