אני עומדת בתוך חדר לבן
ופתאום מגיח ילד
רץ אלי ומושך את חולצתי
לכאן ולכאן
אני פונה אל הילד
מתכופפת בסימן
הוא לוחש לי באוזן
"בואי איתי אל הגן"
התחלתי לתהות
להיות סקרנית ולשאול שאלות
"מדוע אני? אינני רואה כאן שום גן"
-"מעבר לדלת, מעבר לענן
אני כבר שנה מטייל לבד בגן
קוטף לי פרחים
משתכשך באגם
ומוזיקת נבלים
וצחוק קטן
אך בודד ועצוב לי
אני פה רק אחד
לפעמים אלוהים שולח מלאך
שלא אהיה לבד
סירנות יפות
ופיות ששרות
אך בכל זאת בוכה
ואיני מסופק!
קראתי לך ממעמקים
ייחלתי לבואך
את היית לי כל מאויי
אישה וילדה
נשחק תופסת בין הארמונות."
דמעה אחת זלגה מפניי
ישר על כף ידו
כיווץ את אגרופו
וטעם אותה את טעם החיים.
החוורתי
ואיני רוצה בדבר
רצתי מיהרתי
כבר מעבר לדלת
השער נסגר.
ועד היום, יש שם גן
מושלם
ויש בו רק ילד קטן
בודד ולבד
שם בגן האלוהים
יושב לו היחיד והאחד. |
