|
אחזת לי את היד
ואמרת "בואי נברח"
גררת אותי אחרי שובל של הבטחות
כאשר עיניי נצנצו
חיוכי התרחב עד אינסוף
ומליבי נפל כל רגש של עצב.
הלכתי אחרייך וחיפשתי את עצמי
ובינתיים
הכל נשבר, התפורר
כבר שכחתי איך בחזרה לחבר
רסיסים של חלום
שברים של ציפיות
זה כל מה שנשאר
וגם אני
המפרפרת על האדמה
מושיטה יד לכל הבא לעזור
ומתחננת למגע
ושוב חוזר ואוחז לי את היד.
מוקדש לאמא שלי.. |
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.