ילדה סתם / בעקבות המסע לפולין |
כאשר דעתי נטרפה עליי
לצעוד, ללמוד
לא להיבהל מהחושך
לדעת
שכל כף רגל היא חיים
וכל פיסת אדמה היא מוות.
כל מה שנותר הוא ללטף את הקירות לאחר שנשרטו,
לצעוק אל השמיים שיחדלו מצבעם התכול,
לתלוש את הדשא והחורש שגודלים על אדמה מקוללת.
ואת-
תני לי יד
עזרי לי לגדול
כמו שבני אדם עליהם להיות
ועזרי לי למות
כמו שבני אדם עליהם לחדול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|