זה לא קל להיות בננה, בכלל לא קל. למען האמת, אקח סיכון בלתי
מפוברק ואצהיר שזה קשה להיות בננה, מאוד קשה. אני לא מדבר פה
על עבודה קשה של שמונה שעות ביום, חמישה וחצי ימים בשבוע.
להיות בננה זה עסק של עשרים וארבע שעות ביממה, נון סטופ, וכל
שנייה עבודת פרך. מה כל כך קשה בזה? זה מה שאתם רוצים לדעת?
קודם כל צריך לגדול ואז להבשיל ולהחליף צבעים, עבודה זו, על כל
תלאיה המרובים, היא כאין וכאפס לאומת המשך חיי הבננה. אני לא
יודע אם אי פעם פשטו מעליכם את עורכם, זרקו אתכם לתוך מחבת מלא
שמן רותח, שפחו עליכם רוטב צורם למגע, הניחו אתכם על צלחת
במסעדת גורמה, העבירו אתכם דרך פה, וושט, קיבה, מעי דק ומעי
גס. אבל תשמעו מאחד שיודע, זה לא פיקניק. בעצם, לפעמים זה כן
אבל אני חותם לכם שאף בננה לא מתחשבת בנסיבות האכילה שלה.
אך כאן לא מסתיימים ייסוריה של הבננה הממוצעת, להפך, כאן הבננה
מגיעה לקצפת של הכאבים. למען אלו מכם אשר אכלו לא מזמן לא אפרט
ביתר דיוק את שרשרת האירועים ומפגשים חברתיים שעוברת דרכם
הבננה, במסעה הסופי המתחיל מהמעי הגס של סועד מרוצה ומסתיים
בים הגדול, עם תחנת ביניים בצינורות ביוב האפטיים לסבלה.
כן כן, אני מבין, אין לכם מושג למה התחלתי להרצות לכם על בננות
כשבכלל נשאלתי על דעתי בנושא מינוי האפיפיור החדש הממשמש ובא,
למאן האמת, גם לי אין מושג, אז מה? אז מה! רק בגלל שזה מחוץ
לתוכן השיחה מתבטל סבלם של הבננות?
בכלל, תגידו תודה שלא דיברתי על תפוחים.