|
לפעמים,
קורה שנגמרות המילים.
מרגישים כל כך הרבה,
אבל אין דרך לבטא
את עצמך.
ואז, מגיע התסכול העמוק.
אתה כל כך רוצה להראות
את הרגש החזק...
אבל אין איך.
אנשים לא יבינו אותך.
ברגעים כאלה-
מתחשק פשוט לבכות.
עומדת לידך, אתה כל עולמי.
אוהבת אותך כל כך...
אבל לבטא את זה-
זה בלתי אפשרי.
לא במילים.
לא במעשים.
זו עצמת רגש
בלתי נתפסת.
לא תוכל לעולם להבין...
כי אתה
בשלך
לא מרגיש כמוני.
והתסכול...
התסכול הזה...
אוכל אותי
מבפנים.
גורם לי לרצות אותך
יותר מכל דבר אחר. |
|
|
אמרתי לו מיכאל
עזוב אותך
מללמוד, תמשיך
עם התדלוק יש
בזה כסף ולא
פחות השראה, לא
הקשיב לי, מה
אני יכול לעשות,
הלך למד הפך
פרופסור והיום
אתה לא יכול
לדבר איתו, ולא
תגיד הצעתי לו
את זה היום,
הצעתי לו את זה
אז... כשעוד לא
היו מתדלקים
כשלתדלק לא היה
מקצוע נדרש
כשהיתה הילה
סביב המקצוע...
אתה מריח ריח של
דלק? יענק'ל
יענק'ל?
יענק'ל?!!
אחות!!!
חצ'קל איש מוסד,
ברגע של
נוסטלגיה עם
יענק'ל ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.