ואז הוא קלט, הוא החזיק את הדבר הזה בידו, השחור, המגעיל, עם
הצורה הכל כך מגעילה. דווקא היה ריח נעים, של אבק שריפה. הוא
אהב את הריח הזה כמעט כמו שאהב את הריח של הבנזין. איזה מזל
שהוא ידע איך להשתמש בזה, עדיף שהשכנים לא יישמעו, הוא לא מזמן
קיבל את הדירה החדשה הזאת.
אבל הוא לא האמין, הוא הבטיח שהוא יפסיק עם זה, זה לא היה
בסדר.

הוא קבע להפגש עם חבר שלו, זה היה יום השנה שלהם, שנה ביחד.
יותר מכל מערכות היחסים שלו, כל הזמן התקצרו מבעוד מועד, זה
היה חבל שזה שוב קרה. הוא ידע שחבר שלו יהיה בבית, הוא רצה
להפתיע אותו, אפילו הביא איזה חתול שמצא ברחוב, גור חתולים
מיותם וחמוד. אבל הוא הבטיח שהוא יפסיק, זה אפילו היה טראגי.
בדרך הביתה הוא חשב על כל מה שעבר עליהם בשנה האחרונה. איך פגש
אותו במסיבה המסריחה הזאת, איך הם עברו תלאות ומכשולים בזמנם
ביחד.

יום אחד, לפני שנה, הוא הלך למסיבה, מסיבת גייז באיזשהו מועדון
מעופש בתל אביב. הוא נכנס, הוא אף פעם לא אהב לרקוד, אז הוא
ישב על הבאר, הוא ישב שם איזה שעתיים, מסתכל על העוברים ושבים,
מתייסר מהמוזיקה המגעילה, הוא בכלל לא ידע מה הוא עשה שם, זה
היה איזה חודשיים אחרי שמערכת היחסים הקודמת שלו נגדעה. לקח לו
זמן להחלים, והרגל שלו בין כה וכה עדיין לא הייתה במצב טוב.
ואז הוא פנה אליו, קראו לו אורן. הוא מייד שם לב לקעקוע שלו,
מלאך שחור שכזה, הוא היה ממש יפה, זה היה הדבר בו שהכי מצא חן
בעיניו. אורן הזמין לו משקה, הוא ביקש בלאדי מרי, המשקה האהוב
עליו. גם אורן אהב את זה. אורן אמר שהוא שם לב שהוא לא משתלב
שם כל כך. זה כנראה היה די ברור, הוא באמת לא כל כך סבל את
המקומות האלה, אבל תמיד היה הולך לשם אחרי שהיה מחלים, ותמיד
היו פונים אליו ואומרים לו שהוא לא משתלב, כנראה שזה מצא חן
בעיניהם.
כעבור כמה בלאדי מרים נוספים הוא כבר נתן לו את מספר הטלפון,
כתמיד, האמת שלא היה שום דבר שונה באורן, הוא היה כמו כל השאר.
אבל היה לו את היכולת לסלוח לו, יותר מלשאר.

הוא הוציא סכין והתחיל לחתוך, כמו תמיד, אחרי שקורה דבר כזה,
הוא היה חותך, תמיד הוא אהב לשמור את החלקים שהיו אהובים עליו
ביותר, היה לו מין אוסף. כמובן שהוא חבש את הרגל שלו קודם, היא
דיממה על כל הרצפה החדשה.

בהתחלה הכל היה טוב במערכת יחסים שלהם, הם היו ביחד, נפרדים,
היו יוצאים למקומות, כל הזמן ביחד, זה לא נמאס. כעבור איזה
חודשיים, הוא בא להפתיע את אורן, אבל הוא גילה אותו במיטה עם
איזה בחור אחר, זה צרם לו מאוד ואורן התנצל שוב ושוב, אז הוא
סלח לו, בניגוד לאחרים, כנראה שבאורן היה משהו מיוחד.

במשך כל היום הוא חשב עליו, זה היה אירוע מיוחד, שנה ביחד, הם
קבעו להפגש באיזו מסעדה. אבל הוא לא יכל להתאפק, הוא היה חייב
לראות אותו קודם, אז הוא יצא מהעבודה מוקדם, עלה על האוטובוס
ונסע הביתה.

כמה חודשים אחרי התקרית המצערת הראשונה, הוא שוב מצא את אורן
בוגד בו. אורן היה דיי שיכור, הוא הלך לאיזו מסיבה מחורבנת.
הוא חזר עם איזה בחור לביתו. הוא היה בבית של אורן, יום לפני
יום הולדתו. בפעם השנייה הוא כבר כמעט והוציא את האקדח, אבל
הוא הבטיח לעצמו שיפסיק עם זה. הוא פשוט יצא מהבית, הלך להרגע.
אורן התנצל שוב ושוב ושוב והוא סלח לו שוב.

הוא כל כך שמח לחזור הביתה, הוא כל כך ציפה לראות אותו, הם
עברו לשם לא מזמן, ביחד. בדרך הביתה ראה את החתול יושב לו בצד,
עזוב, הוא החליט שהוא ייתן אותו לאורן מתנה וגם החתול ישמח,
הרי עזבו אותו, בגדו בו, הוא לא השתלב.
הוא הגיע לביתו. הכל היה שקט, אבל היו רחשים מחדר השינה, הוא
הניח את גור החתולים על הספה והלך לבחון את המתרחש. הוא לא
האמין, שוב, הוא בגד בו, שוב, כמו כולם והוא חשב שאורן שונה.
אורן הבטיח להפסיק עם זה. הוא הוציא את האקדח, הרים כרית, שתי
יריות מדויקות, הוא יצטרך להחליף את המצעים, אחת בראשו של אורן
ואחת בראשו של המזדיין.

ואז הוא ירה לעצמו ברגל, ברגלו השבורה, הלעוסה, הפגומה, שרידים
של שאר מערכות היחסים שלו.
לקח לו זמן לקלוט שהוא עשה את זה שוב, אבל לא יותר מדי זמן.
הוא חבש את רגלו ולקח סכין, הוא תמיד אהב את הקעקוע שלו, זה
יהיה בזבוז. הוא חתך את הקעקוע מגבו, פיסת עור, הוא ימסגר אותה
אח"כ, יוסיף אותה לאוסף. הוא לקח את הגופות, את מכוניתו של
אורן, זה היה קשה לנהוג, הרגל קצת כאבה, אבל הוא היה רגיל. הוא
הגיע ליער הקבוע, שם אותם בגומה החפורה מראש כבר, מוכנה
בשבילו.
שפך עליהם בנזין, ריח כה אהוב ושרף את הגופות. הוא חזר הביתה,
החליף את הסדינים, ניקה את הרצפה, ואשפז את עצמו בבית חולים,
עוד פעם תאונת עבודה, כבר חמישית במספר. עשה ספירת מלאי בראשו.
יש לו קעקוע, אוזן, אצבע, עיניים, זין. כעבור חודשיים הלך שוב
לאותו מועדון מעופש, הזמין לעצמו בלאדי מרי וישב.
הוא אף פעם לא השתלב.