|
הרגל שלך היא כל המסך.
נבעט רק הדגדוג של ספר ההיסטוריה(שלי? שלך?).
הדם נכבה.
תכף ישתייר רק הזמן.
והסוכריות יעופו ויתנפצו בפנים,
כמו אלפי..
אתה יודע מה.
הלוואי שהייתה בי היכולת לשתוק.
אבל במקום הצעקות שלי הפכו לחרגול.
אני חושבת שאני הולכת. באמת.
היה אתה. |
|
|
אם את רואה את
הטקסט הזה רק
תדעי שאני אוהב
אותך,
זהו,
פשוט אוהב אותך,
ואם את לא אותי,
אז זה בסדר
ואם תתחרטי ביום
מן הימים, אני
פה!.
ממתין לך.
יגאל עמיר, מנסה
כל דרך להגיע
לאהובתו ולפרסם
את יצירותיו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.