יש ילדה ואבא שלה מת.
אני לא יודעת איך היא מרגישה.היא לא מדברת איתי על זה.
מבחינה טכנית לי יש אבא. אבל אין לי. אני לא יודעת מה משמעות
המילה. מה המשמעות האמיתית, לא המשמעות שיש לי. המשמעות שיש לי
לא שווה גרוש.
מאז שהייתי קטנה זה הכל הבטחות באוויר. עד שלב מסויים ניסיתי
להאחז בהבטחות התלויות האלו, אבל הן לא קיימות, הן לא חזקות
מספיק.
אני זוכרת שבכיתה ה' הוא הבטיח לנו שנקנה כדור כדורסל טוב
ומקצועי ונלך לשחק בחצר הביה"ס שלנו.
אתם מבינים?! זה שם! זה עוד תלוי באוויר מכיתה ה', אני עוד
זוכרת אבל אני כבר עזבתי. אני לא נאחזת בזה יותר.
בשבילי אבא היה הנהג והבנק - הוא מסיע ונותן בקמצנות מזונות,זה
כל מה שאבא.
אח שלי פעם אמר לאימא שאין לו בעיה אם יהיה לה חבר.אימא אמרה
שהחבר לא יחליף את אבא כי אבא זה לא משהו שמחליפים.
צחקתי.תסלחו לי שאני צוחקת - אבל את אבא שלי אפשר להחליף אם יש
בכלל מה. אפילו את המהות של אבא אני יכולה להחליף כי מבחינתי
אין לו מהות.
אבא מסיע, אבא מחזיר, אבא צריך לשלם ואין לו.
אפילו רגשות כלפיו אין לי. אני לא אוהבת אותו אך יחד עם זאת
אני לא שונאת אותו כי בשבילי הוא כלום והרי איך אפשר להרגיש
שנאה למשהו שלא קיים בעינייך?
אני לא מרחמת עליו, אני לא מכבדת אותו בתור בן אדם, לא אכפת לי
ממנו, אני לא דואגת לו.
מעניין איך זה אבא? מעניין איך זה כשאבא גר איתנו והוא
בבית...
מה הוא עושה? הוא בטח לא צועק כמו אבא שלי, הוא בטח לא מעליב
כמו אבא שלי. הוא בטח מגלה עניין שלא כמו אבא שלי, הוא בטח
עושה איתם דברים שלא כמו אבא שלי.
אתם מבינים, כשהוא מתקשר פעם בשבוע-שבועיים לשיחה של 5 דק' אני
מחכה לסוף שמגיע מהר, אני לא נהנת משיחות איתו, אני לא אוהבת
וגם לא מספרת לו דברים. הוא לא מכיר אותי.
הוא לא יודע כלום כי הוא לא אבא - הוא בן אדם זר שאולי יום אחד
ישחק איתנו כדורסל בחצר ביה"ס שלנו.