מָה שֶׁהוּא לֹא אָמַר
וּמָה שֶׁאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי
הָיוּ שְׁנֵי דְּבָרִים שׁוֹנִים מִסְתַּבֵּר
מָה שֶׁהוּא כֵּן אָמַר
וּמָה שֶׁלְּפֶתַע שָׁמַעְתִּי
הִתְאִים לַצִּפִּיּוֹת שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר
הַחֲבִיבוּת הַפִּתְאוֹמִית
הָיְתָה כָּל כָּךְ דְּרָמָטִית
עַד שֶׁחָשַׁדְתִּי בְּמַשֶּׁהוּ אַחֵר.

אַךְ הָיְתָה זוֹ שָׁעָה טוֹבָה מִסְתַּבֵּר
עִם בְּדִיחוֹת אֲיֻמּוֹת, מִמִּי כְּדַאי לְהִזָּהֵר
מִי שָׁם כָּשֵׁר, מִי שָׁם זוֹכֵר
וּמָה זֶה אוֹמֵר.
וּפִתְאוֹם הַכֹּל הָפַךְ פָּתֵטִי
זֶה קָרָה כָּל כָּךְ מַהֵר
הַקֶּרַח נִשְׁבַּר,
גַּם אֲנִי הִשְׁתַּנֵּיתִי
אַךְ יָדַעְתִּי, שֶׁלֹּא אֶשָּׁאֵר.