יש לילות כאלה, שבהם אני לא ישנה. כלומר, אני באמת משתדלת, אבל
תמיד ברגעים הקריטיים אני שומעת את התרנגולים מתחילים לקרוא
בחוץ, יוצרים מעין מחרוזת, או בלדה לשעון המעורר, אם תרצו.
בבקרים שלאחר הלילות האלה בדרך כלל נערך מפקד אוכלוסין. אני לא
מחזיקה רשומות של המפקדים האלה, ולא מעבירה את הדו"ח הלאה. זה
סתם תחביב שפיתחתי לעצמי אחרי שגיליתי גזע שלם של חיים רוחשים
מתחת לעיניים שלי.

עובדה ידועה היא, שלאחר לילה של ערות ממארת העור תחת העיניים
נעשה שקוף, וניתן לראות בעדו את המושבה שתחתיו. הדיוטות סבורים
כי כלי הדם הם הנשקפים ומקנים לעור את צבעו הכהה, אך מי כמוני
יודע את האמת.

הנושא עדיין במחקר ופיתוח, אך כבר העליתי שתי תיאוריות
הממתינות לביסוס או הפרכה: האחת טוענת כי ברית הערים התאומות
השוכנות מצפון ללחיי משתייכת לאחת ממדינות אירופה, שכן תמיד
סגרירי וקודר שם. השניה תומכת ברעיון כי מדובר באנשי התנחלות
אפריקנית, וצבע עורם הוא שמשחיר את עורי העדין. העניין
בבדיקה.

כך או אחרת, מדובר בעם חובב הרפתקאות, שהגיע ככל הנראה עם זרמי
הדם (כפי שתועד בסדרת עטורת-הפרסים "החיים") ומאז פרץ ורב.
יום אחד, פנה אלי הנציג הרשמי של הקולוניה הימנית במכתב רשמי,
ובו נכתב:
"שליטה כל-יכולה שלום!
ראשית, אבקש להודות לך פעם נוספת על שנתת את הסכמתך
להתיישבותנו בשטח. כמו כן, מילות הוקרה חמות שלוחות לך מאיתנו
על מוצ"ש האחרון, בו חל גידול ניכר במספרנו.
אלא שעקב גידול זה, התעוררה בעיה פונקציונלית הדורשת פיתרון
פרקטי מיידי: השטח אינו עוד תואם את צרכינו הבסיסיים. לפיכך
נבקש להרחיב את שטח המחיה שלנו אל מסביב לכל עין ימין, עד גבול
הריסים.
                                                 בתודה
מראש,
                                     הנציג הרשמי של
הקולוניה הימנית".

ובכן, כמובן שסירבתי לבקשתו המנומסת. אין לי שום אינטרס פוליטי
לסדר לעצמי פנס בעין ימין.