הצצתי רק לרגע,
מהר עליתי
כדי לשאוף את כל המראה
אל עומק הזיכרון

הירח בהק כל כך
עד שהפך הכל
לחושך כחול
ירח מלא
רציתי להלך על פניו
לראות כדור ארץ כחול

מעליי ענן לבן
כל כך קרוב
במרחק נגיעה
ובמרחקים עוד עננים
שצוירו באפילה הכחולה

כך עמדתי אני
על גג ביתי
מרחק נגיעה מגגו של עולם

אוריון
צד את מבטי
שוב הוא חזר
להאיר את החורף
והכוכבים שאיתו
בפינת השמיים
מסתורין ויופי
נקודות בוהקות

בפינה אחת הירח
אורו חוסם הכל
ומראה הכל
בפינה אחרת הכוכבים
מתחבאים, כמעט כולם,
במסיכת העיר.
מסביב, העננים
ובאופק אורות צהובים
אני עומד על גגו של ביתי
נושק אל גגו של העולם

אוכל להמשיך
העצב הזה
חסר משמעות
כשיופי כזה,
רק במרחק נגיעה.
תמיד קיים,
להמם אותי

והערס הקטן
עם המכונית הקטנה
שנסע לו מתחת
לצלילי אומצה אומצה
לא הפר את שלוותי

הכלבים שעלו
לשחק על הגג
עם אמא שלי(שהיתה עוד ישנה)
לא הפריעו לאושרי
אולי רק הוסיפו

כי עמדתי על גג ביתי
והבטתי ביצירת האל
ואפילו חסר האמונה
יכל להאמין בגדולה.