"באהבה כמו במלחמה"
כותב סגן עדו לחברה שלו. עדו קצין בפלס"ר גבעתי. מבריק, קר
ומחושב, בעל חשיבה אנליטית. המעטפה כבר מוכנה. המכתב מחכה
בסבלנות בארונית הברזל הצבאית. "רק עכשיו הבנתי מהו סוד האהבה.
"חתירה למגע." אני רוצה לקום לידך ביום ראשון בבוקר, לשתות אתך
את הקפה הראשון בשבוע, לחבק אותך בצהרים, לקרוא עיתון לידך או
לראות טלויזיה וללכת לישון אתך עד הבוקר. להרגיש אותך
בזרועותיי כשאני קם. ככה בכל יום, אוהב אותך תמיד"
אבל לסגן עדו אין זמן אפילו לראות אותה, הוא מקוה שיוכל מחר או
מחרתיים להגיע לכמה שעות, להגיד שלום. "בינתיים הפגישות
מתוכננות כמו מבצע צבאי. צריך תכנון מדויק של הזמן העומד
לרשותנו, כולל דרכי פעולה אפשריות למקרה שבית הקפה האהוב עליך
מלא או שאת לא רוצה ללכת לסרט המתוכנן. צריך לדאוג ולהקצות זמן
לתחזוקה שוטפת של הקשר, שלא יחליד או יעלה אבק. צריך אפילו
למרוח בצבעי הסוואה ורודים את העתיד המצפה לנו. אשת קצין
לוחם..." על המעטפה הכתובת של בית אביה בראשון. מאז הפיגוע בתל
אביב כבר לא משנה אם הוא יצליח לצאת או לא, אבא שלה בטוח ימצא
את הזמן להניח את המכתב בין זרי הפרחים המכסים את הקבר הטרי.

24/09/2003 מושב יונתן