מאז הייתי ילד קטן ידעתי שדוד יחזקאל הוא גיבור מהסוג שלא
פוגשים כל יום,גבוה משופם ועם צלקת מעל העין ממש כמו פיראט
מימי קדם.

מתדפק על דלתנו בשעת לילה מאוחרת ,תמיד עייף לאחר לילה ללא
שינה ממלמל משהו על מסע שהסתיים באזור , תמיד עם איזה ממתק  לי
ולאחי הקטן ,
דוד יחזקאל ידע שבביתנו יוכל למצוא מיטה ואוזן קשבת .
העובדה שדוד יחזקאל לא נהג ללבוש מדים ולא היה מוכן לגלות לי
באיזה יחידה הוא משרת רק הוסיפה להילה שאפפה אותו.

הייתי יושב לידו וסופג כל מילה , סיפורים על יחידות מיוחדת
,תרגילים ליליים, סיפורים פיקנטיים על גנרלים וכמובן סיפורי
גבורה אישיים.
הסיפור האהוב עלי היה על שני אלופים שרבו על קרמבו אבל הסיפור
שדוד יחזקאל אהב הכי לספר הוא על איך מחלקה שלמה התייבשה לאחר
שאזלו להם המים במימיות  ,
למזלם דוד יחזקאל היה שם עם כמה בקבוקים אקסטרה עליו ולכן הם
שרדו עד שהגיע החילוץ.  
מעולם לא אמרתי לו את זה אבל את הסיפור הוא היה מספר על יחידה
אחרת כל פעם .
שנים עברו ,הגיל החל להראות את אותותיו על דוד יחזקאל אך עדיין
היה מופיע  בשעת לילה מאוחרת על סף דלתנו .

לקראת הגיוס ניסיתי לשכנע אותו לקמבן  אותי באיזו יחידה מובחרת
אבל הוא אמר שעלי להגיע לאן
שאני רוצה בכוחות עצמי כדי שארגיש שהגעתי לשם בזכות וביקש שלא
אזכיר את שמו.

בטירונות סוף סוף ראיתי את המקומות עליהם שמעתי מאז הייתי ילד
קטן , אבל את דוד יחזקאל לא פגשתי. למסעות נהגתי לקחת מימיה
נוספת , במסע הראשון המפקד העיר לי על כך  שאני נושא עליי
מימיה  נוספת , סיפרתי לו על המקרה בו הציל דוד יחזקאל מחלקה
שלמה , הוא שאל אם יש לו שפם וצלקת מעל העין...

קרה מה שדוד יחזקאל אמר לי שיקרה , הרגשתי שמתייחסים אליי אחרת
, כשהיה צריך לרתק או להעניש אותי היו הקצינים אומרים לי " אני
עושה לך הנחה קטנה ואתה תדאג שדוד שלך יעשה לי הנחה..."
ומוציאים אותי זכאי או סתם על התראה.

הייתה לי הרגשה שדוד יחזקאל נמנע במכוון מלהופיע בתרגילים שבהם
הגדוד שלי השתתף , לאחר איזה זמן הקצינים  הבינו את זה ולאט
לאט חדלו מלתת לי יחס מיוחד.

לבסוף קרה הבלתי נמנע , כל מה שאני זוכר מאותו היום זו העובדה
שהיה זה יום שרבי באמצע הקיץ ,
את מה שקרה שם סיפרו לי אחר כך.

מסתבר שלקראת סוף המסע אזלו לכולם המים , אפילו המימיה הנוספת
התרוקנה , כולם היו על סף התייבשות , כשהראשונים בטור ראו את
הרכבים שמחכים בסוף המסלול הם פרצו בריצה וכולנו אחריהם .ממש
לפני שהגעתי לרכב הצהוב של הגזלן אבדתי את ההכרה.

את המפקד שלי הדיחו , בטופס האשפוז רשמו אובדן הכרה עקב מכת
שמש.

רק אני ודוד יחזקאל יודעים שהמכה האמיתית הייתה לראות אותו
מוכר קרטיב ב 6 שקל .