ירח תל אביב
אני ממשיך לעזוב את כל המקומות שרציתי להיות בהם.
את החדרים שהיו המקום שממנו אני בא ואליו אני חוזר.
עזבתי את עצמי,בחור בן 22 ,עם עתיד מעורפל והיסטוריה עשירה של
חושך.
כשהייתי קטן עזבתי את ילדותי שהייתה צבעונית מדי ועד היום אני
מלקט חלומות
ומגרד את הכתמים. עזבתי אותך דוכסית אולי כדי לחפשך במקום
אחר.
ועכשיו אני מושך אחרי שובל מטונף של
זכרונות,קטועים,רדופים,חסרי סדר,הגיון והמשכיות.
אין לי מושג מה צופן העתיד ואני חי את חיי בכדי לחזור ולמיין
את העבר.
וגם את דוכסית,פגישה מקרית שלא הוליכה לשום מקום
אך לא נפסקה לעולם.
אבל מי רוצה להתקרב למציאות,למי אפשר לספר את כל הסיפור.
ילד אבוד שותה לכבודך בבאר מלוכלך ברחוב הירקון
חולק דואט עם הזונה על הפסנתר...ירח תל אביב.
עדיין מחכה.
אני שורף את עצמי מהר כל כך,שונא אבל רוצה לאהוב.
נרדמתי איתו בחדר,נרדמנו שנינו חבוקים,אהבתי אותו.
אני זוכר את מבטה כשמשכה את השמיכה מעלינו ויצאה ללא מילים.
תחושת הבושה התחלפה בנעימות מתוקה,הייתי לצדו והוא היה לצדי
לעוד כמה רגעים,לעוד כמה רגעים וזהו...
ושנים אחר כך איתו או עם בחור אחר,בשירותים של מלון הילטון,
חשבתי שמצאתי את אהבת חיי
.אני זוכר את החיוך בבהירות,
אני זוכר שלקחתי אותו אלי למיטה,אני זוכר ששתינו יין אני זוכר
אותו פורס שני בצלים גדולים,ומטגן חתיכות משמש ,צימוקים
ורצועות עוף ברוטב סויה מתקתק.
אחר כך דיברנו על אלוהים,על חתולים ועל מקומות שלא היינו בהם.
אני זוכר שהלכנו ברגל ליפו והגענו לחוף ים עם הררי פסולת
חלודה,שברי אסלות ואמבטיות ישנות וחיכינו לזריחה או אולי
לשקיעה.
אני עדיין מחכה....
קולאז
פגשתי אותך בפארק לונדוני,בובות חרסינה עיטרו את קירות חדרך..
אני לא זוכר את שמך כעת.
אמרת לי שאתה חושב שאתה מתאהב או אולי אני מתבלבל עם אותו
פריזאי,שמשך אותי בידי ללא מילים ברחוב ארוך מלא חנויות פורנו.
עד שהגענו אל חדרו ושם ללא מילים חשבתי שאני מתאהב,
או שכדאי לי להיות מאוהב..
התאהבתי בבחור המתוק מאיסטנבול שנישק אותי בחטף ואז המטוס
המריא
או אולי האוטובוס עבר את הגבול וחייל הגבולות נעץ בי מבט
ונזכרתי בך,עובר את השדרות בתל אביב כמו חלום שקפא בנצח.
אבל עכשיו זה כבר לא משנה.
הבטחת שתיסע איתי לאמסטרדם ואני הבטחתי לך ש..ובסוף נסעתי לבד.
וביחד איתו כתבתי לך גלויה,הוא אכל עוגית צימוקים ומסר לך
ד"ש.
יומיים אחר כך אני זוכר את עצמי מדבר איתך מטלפון ציבורי
באמצע
שכונה סורינמית כשהגשם לא מפסיק לרדת.
לא היה לי מה לומר לך,אבל רציתי לשמוע את קולך..אי שם בגליל.
אני זוכר את החתונה שלך.נראית אומלל,לא שייך. נעצת בי מבט
מאשים.
עמדת לפני הכומר ואני הבטתי בך ממשש בדופן כיסי את כרטיס
הטיסה.
לפני שנסעתי משם,נכנסנו לחדרון קטן,ושם לפני הצלב עישנו
ג'וינט בדממה ואז נישקת אותי,בפעם האחרונה. |