אותי לא מבינים
לא שומעים
לא רואים
מרגיש כמו בסמטה חשוכה מביט לסופה
לא רואה אותה
חיים בלי משמעות
בלי אהבה
חסר כל כאב
ובלי נשמה
רואה אנשים מאושרים בדרכם
מקנא בכולם
רוצה להיות איתם
רוצה לחוש באהבה רוצה להיות שייך לחברה
רוצה לישון בשלווה

אבל כל אלה אינם אפשריים
בגלל שאותי פשוט לא מכירים
בתוכי לא מסתכלים אותי לא שומעים
לא רואים
מביטים בי כמו שמביטים בקנקן
רואים את החיצוניות
ואומרים איזה ילד קטן

אבל אני לא קטן
אני בוגר כמו כולם
אני בדיוק כמוכם רק פחות מאוזן
עושה שטויות
מכין שיעורים
מאכיל את החיות
פוגש חברים
עושה את חובותיי
אבל אתם לא רואים זאת עליי
אולי אני ילדותי
אולי זה טיפשי
אבל אין זה אומר שאני לא בריא
ואין זה מסביר מאיפה כל בתחושות באות
ומאיפה כל השורות יוצאות
אני יודע רק זאת
אותי לא מכירים
לא שומעים
לא רואים

כי כל שאתם רואים שומעים מכירים הוא רק קנקן
קנקן ריק מתוכן ולא מאוזן