מיכל היא ילדה מקסימה, ילדה מיוחדת.
יש לה כלב, חתול, שתי אחיות ו...פרפר. לכל הילדים בכיתה של
מיכל יש פרפרים.
גילי, החברה הכי טובה של מיכל, מסתובבת עם פרפר חברותי מאוד.
מוטי, הבדרן של הכיתה, מחליף בדיחות עם הפרפר הבדרן שלו.
לרותי, החנונית של הכיתה, יש פרפר עם משקפיים שכל היום עסוק
בקריאת ספרים ולמיכל, למיכל יש את הפרפר הכי מיוחד. פרפר בצבע
תכלת-טורקיז, פרפר זוהר, פרפר מקסים!
מיכל והפרפר שלה נמצאים כל הזמן ביחד. ישנים ביחד, אוכלים
ביחד, משחקים ביחד ואפילו מכינים שעורי בית ביחד. שניהם מאוד
אמיתיים, מאוד כנים, מאוד חברותיים, כולם אהבו אותם. הם היו
החברים הכי טובים.
מיכל לא הייתה צריכה להבליט את הפרפר שלה, כולם שמו לב
לייחודיות שלו, לזוהר שלו, ליופי שלו.
אבל יום אחד הכל השתנה.
הכל התחיל משקר קטנטן של מיכל למורה שלה והמשיך בשקר גדול לאבא
ואמא והמשיך בליכלוכים של מיכל על החברים הכי טובים שלה והגיע
למצב שפשוט אף אחד לא רצה לדבר יותר עם מיכל והפרפר שלה.
מיכל לא הבינה מה קורה לה, היא הרגישה שפרפרים אחרים משתלטים
עליה, והיא צדקה.
היא הרגישה שמשהו לא בסדר בפרפר שלה. היא בחנה אותו מכל
הכיוונים ומכל הצדדים והיא הבינה, היא הבינה מה קרה. הפרפר שלה
הפך להיות פרפר רגיל, פרפר כמו שיש לכל הילדים בכיתה שלה.
צבעוני כזה שעושה הרבה רוח עם הכנפיים.
מיכל הייתה מאוד עצובה. היא התגעגעה לפרפר שלה, היא התגעגעה
לעצמה, למיכל.
עם הזמן, מיכל הבינה שהיא טעתה. היא הבינה שהפרפר שלה עזב אותה
בגלל שהיא בגדה בעצמה והפכה להיות כמו הרבה אנשים אחרים, היא
איבדה את הייחודיות שלה. מיכל ניסתה לתקן את הטעויות שלה
והתנצלה בפני כולם וחזרה להיות הילדה המקסימה שכולם אהבו.
הפרפר שלה שעוד היה קצת חיוור ועצוב  מכל מה שקרה לאט לאט חזר
לעצמו וחזר למיכל ושניהם חזרו להיות החברים הכי טובים שיש.