לכאורה שתי יצירות אלה אינן קשורות זו לזו
אולם בעיני קשורות הן ביותר . מוקדש לאחד שהבין.

כמעין אהבה סודית

כמעין אהבה סודית,
חמושה להבות איסורים
מילים נחלשות אל תוך הלילה
עת רוח לוחשת ,
ההתרגשות מפעמת ,
מסרבת לברוח הלאה.

שקט רוב הזמן.
ורק  בלילות שכאלה,
לוחש לי אתה בלאט,
מילים כואבות מעונג
רוצה לברוח אל בכי.

פשוט לבכות ,באמת.

וכשהדמעות ייגמרו,
לדעת שאתה שם מולי.
אך ככל הפעמים,
נעלמת דמותך
ולפניי רק שמי הלילה
המכוכבים ,
וירח עצוב שר לי,
שירים של פעם-
בטרם הייתי.

על עלי תה וקוקוס שנעלם

הטעם שלו היה.
היה כמו עוגית קוקוס מתוקה,
שאותה הייתי אוכלת כבכל יום חול.
החום של התה הפשיר את ידיי הקפואות
והאדים.

האדים, ערבלו את נשמתי
יצרו בועות ממחשבותיי
התפוגג החום, התנפצו הן
בקול פקיעה, שלא הותיר שום משקע
רק אני נותרתי שם
אני עצמי, ולא יותר

והוא עודנו היה שם
שורש כל רע
עשב שוטה שהזמן על פניו חולף
לא זוכר, לא רוצה לזכור,
אותם רגעים של חסד
בהם הניח לי לנוח,
לקוות, כי הימים יחזרו
ויהיו, כמו לפני שטעמו
היה לרע.
ארומת הקוקוס נעכרה,
ולשוני בוערת מרוב געגועים.

וכך הלילות עוברים
"אתה פה?"
"לא אני שם"
ואיה אותו ריח מתוק,
טעם אלוהי ונשגב?
רק בעלי אותו התה,
שדמו שלו ניגר על שפתיי
בכל בועה שמתנפצת..