כתבתי לך מכתב
מכתב בינוני לא ארוך ולא קצר
שאלתי אם תהיה האיש
שאיתו אני אגשים את החלומות שלי
וחיכיתי יום וחיכיתי יומיים והתשובה לא באה
והמשכתי לקוות והמחשבות שלי הפכו
מניצן של ורד לשושנה שהייתי
שמה בשיער שלי לקישוט
אבל התשובה באה ואיתה גם הצבע האפור
האפור שמילא את החיים שלי אחר כך
קוויתי רציתי שתשנה את דעתך
מה כל כך לא בסדר איתי?
מה זה שאתה אפילו לא יכול להגיד לי את זה?
אבל האמת היא שאתה בכלל לא היכרת אותי
אתה הכרת את האני החיצוני שלי
לא הכרת אותי מבפנים
לא כל כך נתתי לך אז איך באמת אתה יכול?
אחר כך לא יכולתי להסתכל עליך או לדבר איתך,
אחרי הכל מה כבר יש לי לומר?

ועכשיו, שנה אחרי
נשארתי עם כל סימני השאלה האלו
ואני לא יודעת מה לעשות איתם
למעשה אין לי מושג מה לעשות איתם
כנראה שאני תקועה איתם למשך שארית חיי
אולי יבוא מישהו שיוכל לענות לי עליהם
לדבר איתך אני עדיין לא יכולה ומבחוץ הכול ורוד ויפה
אבל מבפנים האפור עדיין נשאר והוא מתחיל לחלחל ללב
הפכת אותי לאדם אפור.