היה היה פעם פרח קטן, פרח פורח בגן של פרחים,
הייתה לו שמש, היו גם מים ולא היה חסר לו כלום,
יום אחד נכנס לגן מישהו וקטף את הפרח הכי יפה בגן.
האיש היה טיפשון ולא ידע מה צריך בשביל שהפרח ימשיך לפרוח.
והפרח נבל.

אבל אז באה הידידה של הטיפשון, היא הייתה חכמה
היא ידעה מה צריך כדי שהפרח ימשיך לפרוח.
היא נתנה לו אור , מים וגם קצת דשן ( אומנם מסריח אבל זה מה
שהפרח צריך)
ופלא פלאים הפרח קם לו לתחייה.

הטיפשון רצה להמשיך להיות חבר של החכמה והציע לה להתחתן, אך
נענה בשלילה
הבחורה החכמה אמרה לטיפשון עד שלא תשכיל ותלמד לא אוכל להיות
כלתך
כי אני יודעת שאם אתחתן איתך לא יישאר לי זמן בשבילי כי כל
הזמן אצטרך ללמד אותך.