"1 2 3 דג מלוח!" אמרתי והסתובבתי במהרה לעבר עמוס. הייתי יכול
להשבע שהוא התקרב אליי מעט אלמלא נזכרתי שהוא משותק בכל
גופו...
התקרבתי אליו וניסיתי להצחיק אותו ע"י חיקוי של יגאל בשן
בהופעה מול גרבילים, אך טמנה ידי בצלחת ונכשלתי אומללות. הוא
אגוז קשה לפיצוח חשבתי.

מהעבר השני אלון התקרב לעברי. הוא שאל אם אני רוצה לבוא לזרוק
אשכי טואלט ספוגים במים על חתולים תמימים. שאלתי את עמוס אם
אני יכול ללכת ואמרתי לו שאם הוא לא רוצה שאני אלך אז שיגיד לי
עכשיו. הוא שתק, אז הלכתי.

"בה בה בה" הוא אמר יום אחד, אז הבאתי לו מיץ צבי. חייבים לתת
לילדים מסוג זה תמיד מה שהם רוצים...
לא אשקר, שכן לפעמים הייתי ניגש אליו ואומר לו שאמא שלו זונה.
אהבתי שלא נתנו לי מכות על זה, במיוחד לא ילדים נכים בני 3.

"קפיץ קפוץ" אמרתי יום אחד, כשישבנו על הנדנדה לשניים. הוא
תמיד היה מחליק למטה מהנדנדה ונופל על הפרצוף, ואז צוחק את
הצחוק העילג שלו.
נאנחתי. "לפחות הוא לא צופר מכוניות" חשבתי לעצמי.

סוף טראגי.