צעדים רועמים נשמעים לאורך הרחוב...
אדם בעל משקפי שמש,
ג'קט שחור
ומכנסיים לבנים
צועד במהירות.
בקצה הרחוב ניצב  מעבר חצייה
ברמזור מופיע הצבע הירוק, צבע החיים, לפחות לדעתו...
"עוד כמה צעדים ואני אעבור אותו",
"עוד כמה צעדים ואני אגיע לשם,"
"עוד כמה צעדים  ואני אוכל לסיים את היום הזה כבר..."
משפטים אלו הדהדו בראשו בעודו צועד במהירות לעבר המעבר.
אך ברגע שרגלו ריחפה מעל לפס הלבן,
האור התחלף  לאדום ,
אור המוות, לפחות בעיניו...
זמן פעוט עבר,
וכבר אנשים נוספים הצטברו אל מול המעבר.
והוא  החל נוקש ברגליו על הקרקע...
פעם אחר פעם ללא הפסקה כמתוך אמונה שעקב  פעולה זו תופיע, אצבע
האל מהרקיע ותחזיר לרמזור את מאור החיים...
שנייה עוברת ומתוספת לאחרות שחלפו מלפניה,
ופניו מתחילות להתמלא בטיפות זיעה קרה
" "אין לי זמן אני חייב להגיע כבר"...  לחש לעצמו האלמוני  אשר
לפני כרגע מעילו נישא על כתפיו  וכעת תלוי, שמוט על זרוע בודדה
כעץ אשר נאחז באחרוני שורשיו בשביל לא להינתק ממישור החיים.
אולי בגלל החום, אולי בגלל העצבנות...
וסוף סוף אור הכישלון השתנה למאור ההצלחה,
והנקישות הוחלפו בצעדים נמהרים לאורך הרחוב...
"סוף סוף, הנה זה", לחש לעצמו הגבר בעוד שמספר פסיעות מפרידות
בינו לבין מחוז חפצו.
לפתע הבחין בדבר מה אשר גרם לתחושת מתח   בחזהו ולפעירת עיניו
כמנהרות המובילות אל עמקי נשמתו.
ממולו ניצב סולם פעור לרוחב המדרכה.
"למה לעזאזל עכשיו? למה?! היום המזדיין עבר בצורה סבירה,  אבל
לא, תמיד חייב להגיע משהו ולדפוק אותו!
הסולם המחורבן הזה..."

"השער לגיהינום, השער לגיהינום! נפער מתחת לסולם!", כך הטיפה
לילדה הקטן אמו בכל פעם שהיה בנה הפעוט מנסה להתקרב לסולם
המגלשה הצהובה בגן המשחקים. "אתה רוצה שאיזה שד יתפוס אותך
ויגרור אותך לשם?!" הייתה צועקת האם בקול מחריש אוזניים והילד
הקטן שהמטיר מעייניו הסמוקות דמעות אין ספור היה עונה לה בקול
חלוש וחנוק:" לא, לא אני לא רוצה" .
האם אשר לפתע הבחינה בתגובתו של ילדה הייתה מחבקת אותו בחוזקה
ואומרת:" רק אל תתרחק ממני בסדר? העולם מסוכן ואני לא הייתי
רוצה שיקרה לילדי המתוק משהו רע, טוב חמודי?"
בכל פעם משפט זה היה נפלט מפיה והילד הקטן היה עונה  "בסדר
אימא"...

לאחר שראה חזון זה כל גופו של הגבר החל לרעוד,
הגבר צנח על הקרקע,
הסולם שמלפניו עמד החל להתנודד במהירות עד אשר התמוטט ונשכב
שרוע על המדרכה כאשר בין שני רגליו שוכב האדם.

סוף סוף חופשי,

סוף סוף עבר דרך השער.