צהרים. נסיעה קצרה בג'יפ ליווי בטחוני, עוברים בכפר שיושב בין
המחסום למובלעת היהודית. חלחול דק של מי ביוב זורם לאורך הרחוב
מפלס דרכו בצידי הדרך. בטונדות שמשמשות עמדות נגד מפגינים
ניצבות על המדרכות, חלקן מבוקעות מפיצוצים של חומר נפץ צה"לי.
מהחלון ניבטים שרידי השוק שנהרס. בנייה בלתי חוקית, כך נאמר,
שמסכנת מבחינה ביטחונית את המוצב שעליו יושב המחסום. חבורת
ילדים פלשתינאים עושים את דרכם מבית הספר, ילקוטים כחולים
צהובים וורודים על גבם. בדרך כלל אבן נזרקת ומיד בריחה לכל
הכיוונים. אבל אלו כבני שבע, קטנים מידי, פוחדים מצבע החאקי
ומהסירנה הכתומה ובורחים מיד. ילדה אחת נשארת בצד הרחוב, לא
מבינה לאן נעלמו חבריה. ידיה אוחזות ברצועות הילקוט באימה, וגם
מבעד הדלת הממוגנת ניתן לשמוע את הבכי הזועק, פיה הפעור חסר
כמה משיני החלב. הפחד מעיניה נקלט גם אצל האדם שיושב מאחורי,
גבו מופנה אליה. הנהג מאט, בשל הסיבוב החד, אבל הילדה הקטנה
בטוחה שאנו מאטים לכבודה. צעקה חדה ובריחה, והילדה מועדת כעשרה
מטרים מאתנו. עוד לפני שאני מספיק לומר לנהג לעצור איש בערך
בגילי יוצא מהחנות הסמוכה ורץ לכיוונה. כשאני פותח את הדלת
ולבי אומר רק טוב לב וטוהר מידות אני נתקל במבט של תיעוב,
זלזול ובוז מהולים בשנאה. האיש מרים את הילדה ולוקח אותה לתוך
חנותו. הוא ודאי מכין לה כוס מיץ ונותן לה ממתק. אנו ממשיכים
לעבר המובלעת היהודית, ללוות את אוטובוס התלמידים הממוגן של
החברה לפיתוח השומרון.
אחר צהרים, ירידה ממשמרת. בכדי להגן על המובלעת חיילי הפלוגה
ישנים באולם הפיס של ההתנחלות, והחנייה של רכבי הליווי
הממוגנים נמצאים על יד החניון של חברת הבנייה האזרחית שמתקינה
מערכת ביוב חדשה ביישוב. לאחר שיחת חולין חטופה עם המחליפים
אנו צועדים אל עבר המטבח המאולתר. בדרכנו רצה אלינו ילדה כבת
שבע, כולה חיוך ושמחה. כעשרה מטרים מאתנו היא מועדת ונופלת.
השתהות קצרה, ואז היא מתחילה לייבב בכי חלוש. אנו ניגשים אליה
מיד. שמה שני, והיא גרה כאן. אנו לוקחים אותה עמנו. מסתבר שהיא
בחיפושים אחרי אבקת מיץ פטל ממנות הקרב ו"ממתקים טעימים שיש רק
לחיילים". אנו מכינים לה כוס מיץ במטבח, והנהג מוציא מהצ'ימידן
שלו וופלים של עלית בטעם שמנת. כולנו נמסים אל מול חיוכה
המאושר של הילדה, כמה משיני החלב שלה נפלו זה מכבר. |