שיבולים ירקרקות מתנפנפות. שדה חצילים עולה באש. שמיים סגלגלים
מטילים צל חיוור על מדרכה ספוגה בעטיפות של מסטיק. ריחות של
מלחמה ומונרכיה קונסטטוציונית נישאים אל נחירי אלו שלא איבדו
עדיין את חושש הריח שלהם. כלום אין לו לאדם זכות לקצת שלווה
אחרי חוויה נוראה שכזו? זה קצת אנוכי מצד מי שלא יהיה לבקש
בכלל כזה דבר. שהעולם יעצור, או ישתפר, בשבילך, הרי זה פרדוקס.
הרי אם לא היית שם לא היית מצפה שדבר כזה יקרה. ובכל זאת, שש
שנים בכלא המצרי ולזה אתה צריך לחזור.



אתמול הושק פס ייצור של שמנת מתוקה בצבע טורקיז. בוול סטריט
הדאו ג'ונס הגיב בחומרה. עינבר היה שומע דברים כאלה ומתחרפן.
אבל הוא בדיוק התחלף עכשיו. שש שנים בכלא המצרי ולזה אתה צריך
לחזור.

קרמבו בלי עטיפה כסופה, סוכרייה על מקל בלי עטיפת צלופן
מקרקשת. הרבה דבש נזל פה לתוך פיות של מעט אנשים אמידים, שאין
מה לדבר על כמויות הבירה. שש שנים בכלא המצרי ולזה אתה צריך
לחזור.

שום דבר לא משתווה לגעגוע אמיתי. לגעגוע מאהבה כנה, מהול
באכפתיות ובדאגה. בקפריסין כמעט פרצה לפני שלושה ימים מלחמת
אזרחים. אחרי התערבות של האו"ם ואמנסטי הוחלט להחרים את כל מה
שקשור בדיוויד לטרמן וכל מי שמעל גיל 54 או שיש לו קשר לדם
היווני יוגלה מייד לקובה כהתניה זמנית ואם הטיח המתקלף יעשה לו
טוב הוא יקבל אזרחות בכל מדינה חוץ מאפגניסטן. אני עדיין חושב
שאם היה לך, והיה לך, צ'אנס להבריח הרואין מקהיר היית צריך
לדחוף לעצמך לתוך הרקטום כמה שאפשר. בעצמך הראית לי מה ניתן
לדחוף לתחת של מישהו שהיה בכלא על עבירות פוליטיות שש שנים. שש
שנים בכלא המצרי, ואפילו אצבע חשיש לא הבאת לאימא שלך.



עיניה השלוות של ביאטריס. מבטו המחויך של מטיאס. אפו המעוקל של
ירפוזכא. שפתיו המשקרות של ג'ונאס. סממני פחד בהליכתו של
פרנקו. צליל הצחוק הצלול של יוליה. קולו המקרטע של עילם.
ההתרגשות בקולה של סמדר מבעד לדלת כשהיא מדברת עליך. תה מתוק
עם נענע. סיגרית נובלס אחרונה על ספסל עץ בגן ציבורי. תשעה
בקבוקי יין, שניים ריזלינג, שניים שאטו נגרו, שלושה מרלו, אחד
הר חרמון ואחד רוזה, ריקים כולם, בערב של תאווה תשוקה ואוכל
משובח, שנגמר בממוצע של ארבע נקודה שתיים אורגזמות לכל אחד
משבעת המשתתפים והוגדר על ידיך (ביומרה מסוימת) כ"משתה הרומאי
הראשון והאחרון של המאה העשרים". שש שנים בכלא המצרי ולזה חשבת
שתחזור.



ביאטריס עובדת באמסטרדם כרקדנית-חשפנית במועדון לילה תמורת
סמים, מטיאס טבע בכנרת אחרי מנה מיותרת של לסד, ירפוזכא עזב את
השכונה והוא כותב בצרפתית, ג'ונאס עדיין שקרן, פרנקו התאבד
בבליעת שבע בקבוקוני אקמול, יוליה כבר לא צחקה שש שנים, עילם
בבית חולים כבר שנה וחצי עם סרטן ריאות סופני, סמדר התאבדה
ובלי קשר אליך, אין כבר נענע בגינה ועקרו את הספסל הציבורי.
אפילו אמא כבר לא מעשנת סמים. שש שנים בכלא המצרי ולזה אתה
צריך לחזור.