בדיחרוז
על פי-וודי אלאן


עמית, בחורון ביישן בדחילו,
בנות לא נותנות לו צ'אנס אפילו.

עומד כמו סימן שאלה,
עם כל בחורה, נוחל מפלה.

לכן, הוא נורא עצוב,
מרגיש עצמו, בודד ועזוב.

כרמית צעירה, נאה, משובבת
ליד מחשב, בצ'אט מתכתבת.

אחד בחור בשם עמית,
מתחרז לא-רע עם שמה, כרמית.

מדברים, מדברים, דופקים על מקלדת,
ידו של עמית, כבר לא רועדת.

שיחה קולחת מדה ועד האה,
תחושת השניים, ממש נפלאה.

ואז, עמית, מתגבר על חשש.
לכרמית הוא מציע מפגש.

כרמית במשובה לו אומרת,
למה-לא? פגישה עיוורת!!

וכך עמית וכרמית קובעים,
מחר בשמונה, הם נפגשים.

עמית ידידנו-שוב מרוגש,
שוב מתגנב אצלו החשש.

במקום המוסכם, ממתין עמית,
מאין תגיע אותה כרמית?

והנה, ממול, בחורה צעירה.
אולי זאת היא? נראית לא רע.

מבולבל כולו, שפוף וכפוף,
כמו מן אחד, שאין לו גוף.

בדחילו ורחימו ניגש עמית,
שואל אותה אם היא כרמית?

היא מביטה, מוכת תדהמה,
וכך פולטת אליו העלמה.

חביבי אם אתה עמית,
אז אני-איני כרמית!!