עוד מעט יגיע החורף.

אלוהים מתכונן, כמו כל שנה, לקבל החלטה אמיצה לסיים סופית את
תעתועי המרגש האקלימיים הנתונים לחסדי המלאך גבריאל (אומרים
שהוא מלאך עם קפריזות) ולהעביר את השרביט לידי מלאכית-משנה
דניאל. הפעם זה נראה כאילו אלוהים נתן לגבריאל כמה שבועות-חסד
שבהם גרמי השמים כמעט קרסו. דניאל, מלאכית-של-חורף, כבר מהנדסת
צבעים חדשים לקראת המאורע. עוד מעט היא תוכל להציג אותם לעולם,
ניצוצות סגולים יעופו מבין אצבעותיה לחלל המהות הקיומית,
והעולם יהיה יפה הרבה יותר. לנשים יש חוש ליופי וויזואלי.
שמיים של צהוב/תכלת מעוררי בחילה ייכנסו לבוידעם הקדוש של גן
העדן, ויפסיק להרגיש לי כמו מכבי-ת"א באוויר. עוד מעט גוון
ירוק כהה משרה שלווה יחל לשלוט בעצים, כאילו אלו היו גוריו
האהובים הנרדמים בחיקו, והאפור-של-חורף ייכנס לחיי כמו שנכנסתי
לחייה של אמא שלי.
היא תמיד אמרה שבלעדיי זה עצוב קצת בשמאלה של הלב...

כמו תמיד, אני אלך ברחוב עם הראש למעלה והפה פתוח, מקווה לתפוס
את טיפת-הגשם-הראשונה-של-חורף המבשרת את הולדתי מחדש. הצוואר
ייתפס לי כמובן, אבל לא יהיה לי אכפת. ואז, כשהיורה יגיע, שוב
תתפוס אותי תחושת הרוגע, הריחוף, העליונות. הגוף שלי יתחיל
בשאיפת אוויר קטנה, טעימה ולאט לאט ימלא את ריאותיו
בריח-של-חורף. הרחובות יהיו מוארים בפנסים עמומים גם ביום.
העולם יפסיק לרגע את הדהירה חסרת ההגיון שלו לקראת שום מקום
ויאט טיפה, האטה-של-חורף, יעצור להביט על שיאו של מפעל הבריאה.
ובתוך כל זה אני אמצא את עצמי כאילו מתעורר משינה עמוקה של חצי
שנה, מנסה להיזכר איפה הייתי כל הזמן הזה. בסוף אני לא אצליח
להיזכר, כנראה כי אני תמיד מעדיף לא להיות מודע לעצמי בחלק הזה
של השנה.

ואני אתעורר כל בוקר-של-חורף לידה. בחורה עם שיער אדמוני מלטף,
בסוודר ותחתונים, במיטה שלי, בחורף. גם קודם חלקנו את אותה
המיטה, אבל זה שונה. גוון הפנים שלה יתמלא חן ואושר. החורף הוא
הקרם הקוסמטי הטוב ביותר. אני אסתכל עליה כל בוקר ככה, וארגיש
שלם יותר. אני אקום מהמיטה ואכין קפה-של-חורף. תוך כדי
ההתעפצות שלה והחיוך הנוגה המוסתר ע'י קווצת שיער, הנשמה שלי
תתחיל לנגן יחד עם רוקפור או ביורק במערכת.  מ-ו-ס-י-ק-ה - ש-ל
- ח-ו-ר-ף! ואני ארגיש מיוחד שוב, אבל לא מיוחד לבד כזה - שזה
מעמיס הרגשת בדידות קלה על עמוד השדרה, וגורם לך לרצות לדחוף
את המיוחדות שלך ישר לתחת של סבתא - אלא מיוחד של ביחד. היא
תהיה ממש פה לידי, תצחצח שיניים. ואני אצא למרפסת של החדר
בחולצה קצרה, כדי להרגיש את הבריזה המדהימה
והקור-המחייה-של-חורף מחבקים חזק את העור שלי.

היא תגיע גם, תנשק קלות את לחיי, תיקח שלוק מהקפה-של-חורף
ותשאל אותי איך ישנתי. אני, כמו תמיד, לא אענה לה במילים, אלא
בחיוך מתקתק של שתיקה. אבל זה לא יפריע לה להמשיך לשאול כל
בוקר. אני אצית לה סיגריה-של-חורף וגם לי, ואצפה בהנאה מספקת
בשרוול הקפוצ'ון המכסה את שורש ידה החלקה. אצבעות הקריסטל
העדינות שלה תהיינה עמוק בתוך הבד, רק שתי אצבעות תהיינה
חשופות, מחזיקות את הסיגריה. כל האיברים הפנימיים שלי ירקדו
צ'ייקובסקי והמוח שלי יהיה שרוי באיזה טראנס שלא מהעולם הזה,
לא יכול לחשוב בגללה. ידה השניה תחבק את בטנה ברעד קל והיא
תזרוק כמה מילים על העבודה שלה. יחד נביט בעיר
המלנכולית-של-חורף שמתחתינו ונרגיש בפנים את אותה הרגשה חמימה.
וגם נדע ששנינו מרגישים אותה ביחד. היא תושיט מדי פעם יד
מכוסת-שרוול ללטף את הזיפים הקטנים שצמחו לי בלילה.
כשצמרמורת-של-חורף תפשט בגופי היא תחייך ותפלוט צחקוק קל,
ועיניה הבוהקות יתמזגו עם גוון הירוק החדש שדניאל המציאה
במיוחד לכבוד החורף החדש.

רוקפור ישירו כבר "I'm so happy I'm crying" ואני אביט בחוזקה
ביפהפייה שלי, המתוקה שלי, עלמת הקסם הפרטית שלי, אבל רק אביט
בחוזקה כי אם אני אחבק זה יהיה כ"כ חזק שזה יכאב. העיניים שלי
יחלו לדמוע מרוב אושר. כמו תמיד, אני לא אהיה מסוגל לבטא רגשות
של אושר בחיוך או במילים, רק בדמעות-ברק שיציפו אותה ברטט עז,
כמו כל פעם מחדש. "אתה כ"כ מקסים כשאתה בוכה ככה", היא תגיד
ותשתמש בשפתיה לשם נגינת סונטה ב-mute על שפתיי, סונטה שתהפוך
עד מהרה לולס סוער-אך-מדוייק של אהבה. נשיקה-של-חורף. הלשון
שלה תלטף את כל מי שאני, תחמם אותי מבפנים ותגרום לי להבין
שאני כ'ך קטן בעולם אבל שזה כ'ך יפה...

והאהבה תהיה אמיתית. היא לא תהיה מבוססת-ממשק-מחשבות על
הפיגורה המחרמנת שלה, או החזה המושלם-עד-כדי-כאב שלה וגם לא על
ירכיה הרכות, החלקות והנעימות או הסקס המדהים בלילה. לא בחורף.
בחורף זאת תהיה אהבה שטמונה בפינות קטנות, בכף רגלה המציצה
מתוך פוך, בסוודר ענקי המלטף את עורה, בגופה המתכווץ לשם חימום
עצמי, בסיגריה משותפת בבית הקפה השכונתי, בטיפות הגשם המפרידות
בין הלשונות שלנו. אהבה-של-חורף, טהורה, יחידה, עולה על כל
דמיון, כמו זאת שבין דניאל לשרביט הסגול המכושף או זאת שבין
המציאות לפנטזיה.

ואז, כשהיא תיכנס להתקלח, אני אדליק לי סיגריה-שניה-של-חורף,
אשאף אותה חזק לתוכי כאילו הייתה ריח של סופה הממשמשת ובאה,
וארגיש חי יותר מתמיד. החיים יחבקו אותי חזק, כמו שאני רוצה
לחבק אותה אבל מפחד להכאיב לה, כמו שהיא מחבקת אותי כשאני גומר
בתוכה אחרי אורגזמה מינית סוערת.

כמו שהיא מחבקת אותי כשאני מבטא את רגשות האושר שלי בדמעות,
אחרי אורגזמה-של-חורף.