היא ציצה לי באוזן, היא רצתה להגיד משהו לא הבנתי...
היא נסתה לעצור אותי ואותך...
הירח והשמש העירו שניהם ואני הרגשתי את זה וגם אתה
ואתה הסתרת, את ההרגשה
פחדת להגיד שאתה מפחד,מהמוות
והיא בקו השני מתחננת שתחזור
ומה שנותר לך לומר: "אני מצטער,שהכל שחור"
במבט תמים כולם לו האמינו,עם עניים בוכיות ושפתיים רכות נתת לי
נשיקת פרידה.
היא שם מעבר לפינה מקופלת ורועדת אתה לא מתייחס,עם מבט תמים
והעניים הבוכיות צועד לעבר העתיד עם מסיכה של צביעות עם מסך
שיורד כשאתה עובר את האופק... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.