הם לקחו אותי, אמרו לי לשתוק
אמרו לי לצעוק.
שאלו שאלות שאין להם תשובות
גרמו לי לבכות, רציתי לצרוח
רציתי להגיד את האמת ולא יכולתי, השתתקתי.
הם אישפזו אותי בחדר קטן, מטר על מטר, עם מיטה בגודל קרטון
וחלון בגודל של מסך של מחשב (התיאור הכי טוב שמצאתי)
כל היום דחפו לי כדורים עשו בי ניסויים, וכמובן שכל זה היה
סביב טיפול פסיכולוגי...
אור, פתאום בא אור, פאנקיסט חמוד (הפאנקיסט היחידי החמוד, כן
אנשים יש דבר כזה)
עד לפני אותו יום שנאתי בכל נשמתי כל פאנקיסט שיש, ולא משנה מה
לא הייתי מוכנה להתקרב לערסו פאנקיסטים האלה...
מפחיד, באותו רגע אני ואור היינו ביחד כל הטיפול, זה מוזר מצד
אחד, גם אישפוז ראשון, וגם חברות ראשונה עם פאנקיסט, אבל שלא
תתבלבלו אני עדיין לא מחבבת את הערסו פאנקים האלה... אבל כל
החוויה עם אור, השפיעה עלי בצורה מוזרה.