הכעס מפעפע כשהלב נפגע
והבכי שב פורץ לו מהיכן שהוא נחבא
רגשות שנאה ופחד יוצרות הן רק בלבול
ושוב אני עומדת לבד מול המבול
מתענה ממחשבות שלא נותנות מנוח
ונשמתי נכספת למקום בו מותר לברוח
מגע קל של ידך מחזיר אותי בחוזקה
אל העולם המר הזה הנטרף בהיותך
אם רק לא הייתי נמהרת מספיק ליפול שוב
אם רק לא הייתי נמשכת אל התהומות שוב
נוגע מלטף מטייל בתוך תוכי
על פניי, על ידיי, שפתיי, ובליבי
ואחר שוב מתקשה לזהות את קולי
ונעלם. איה אתה אהוב שלי?
גלים מתנפצים אל הסלעים,
זיכרונות.
קולות האנשים העולזים,
קנאות.
זוג יונים על ענף ממעל,
אהבות.
אם רק לא הייתי נמהרת מספיק ליפול שוב
אם רק לא הייתי נמשכת אל התהומות שוב
ובלילה אתה בא ומחבק חיבוק סליחה
ואני כמו מים נמסה, נוזלת לרצפה
אך השער אל גן ליבך שוב נותר נעול
ושוב אני עומדת כאן, לבד מול המבול
|
