ממש כאן, מול המרפסת, עומד לו דקל. ענק ומפואר. זה פתאום נראה
לי כמו חוצפה אמיתית, לאחר שחזון הדקלים והגפן התנפץ כבר
מזמן.
אבל - קיבוץ זו בועה, אחרי הכל.
ובקיבוץ - מכחישים!
מדובר גם על על ריקודי העם ברחבה הלבנה.
מאז הקמת הקיבוץ, כל יום שישי, על אותם שירים...
והשיר ההוא מהדהד - "תחזירו לי אותה, את ארץ התמר" - ואז כל
המעגל מקפץ בהתאמה מושלמת ובצעד קליל, "תחזירו לי אותה, כמו
שהיא הייתה"...
ושוב החלק האפרפר במוח אומר לי "היי! רגע! הרי גם זאת חוצפה
לשמה! מעשה שלא יעשה!" מי הגה את הרעיון לקפץ בשמחה לצלילי שיר
ההספד הזה למדינה שלנו?!
האם זה הכבוד שמגיע לתרבות הנעלמת של דור החלוצים?

ההרגל הזה להסתכל אחורה, אבל לא להפסיק לרוץ קדימה.
הנדנוד התמידי בין הקדום לקידמה.
הקיבוץ הזה בלתי נסבל.