"את שומעת? חלמתי חלום פשוט נוראי הלילה... את... את נהרגת
בתאונה... וגם ענת... ועוד מישהי שאני לא זוכרת... וכ"כ בכיתי,
וזה היה פשוט זוועתי... ועוד עשו את ההלוויה שלך ב-4 וחצי,
ו..."
"ניצן..."
"ולא הספקתי להגיע! הגעתי רק בסוף! להלוויה של החברה הכי טובה
שלי! את מבינה מה..."
"ניצן... תקשיבי רגע!"
"את מבינה מה זה?! לא הייתי שם! והרגשתי חרא... ו... רגע,
עכשיו אני נזכרת... בסוף לא נהרגת! אוף, מה זה אומר, כל זה?!"
"ניצן!!!"
"למה את צועקת?"
"את לא מקשיבה..."
"נו... זה בדיוק כמו שקרה לי בחלום!!! את הגעת ואז התחלת להגיד
ש..."
"נו, די כבר! נפרדנו..."
"נו, הכל יחסי... לפחות לא נהרגת בתאונה..."
"די עם החלום הזה!!! תכף אני אמות בנסיבות אחרות, אם לא תשתקי
רגע."
"נו... מה קרה עם הטיפש הפעם?"
"הוא אמר שהוא רוצה יחסים פתוחים... ולא הסכמתי..."
"טוב שהוא לא ביקש אורגיה עם 'קחי אותי, שרון' וזהו... למרות
שאם רודריגו היה מצטרף לזה, אז היית צריכה להסכים... בכל זאת,
את יודעת... אבל ליואב אל תסכימי... הוא מה-זה מגעיל... אני
זוכרת שפעם אחת..."
"תגידי... מה יש לך?!"
"כלום. למה?"
"את לא מקשיבה לי לכלום... איכשהו, את מגיעה לנושאים אחרים כל
פעם שאני מנסה לדבר איתך על משהו."
"לאיזה נושאים הגעתי?"
"נו, החלום הזה שלך... ועכשיו 'קחי אותי, שרון'..."
"את נהרגת בחלום שלי!!! זה לא מספיק חשוב בשביל לדבר על זה?"
"נפרדנו! זה לא יותר חשוב? את לא אמורה לעודד אותי? להגיד שהוא
לא שווה אותי? משהו?!"
"אני מאחלת לו שיהיה לו חלום כמו שלי... שיראה מה זה סבל!"
"ניצן, אני הולכת לישון... לילה טוב."
"לילה טוב... תחלמי עליי!"
"תהי בטוחה שאני אחלום..."
"מה? רגע, חכי... איך את מרגישה עכשיו? את צריכה שאני אבוא
אלייך? או לדבר איתו? שני? שני, את עוד פה? תמיד אף אחד לא
מעריך את העזרה שלי..."

החלום אמיתי. השיחה לא.
אולי אני נראית לפעמים כאילו אני לא מקשיבה, או בעולם משלי.
אז שידעו שתמיד אכפת לי. קליטה איטית וכאלה, מה לעשות?