מסתכל בגלים המרקדים אל מול עיניי ורק רוצה לחיות שוב ושוב
לעולמי עד את אותה השקיעה הענוגה,
להקפיא הכל בבת אחת ולא לזכור עוד את אכזבות עבר!
ימים רבים ביליתי בתמיהה ובכמיהה לימים שמחים יותר
אשר לא יביאו עימם אף פעם כאב דאגה או אכזבה
אך הם מעולם לא באו והכל נשאר אותו דבר,
אותו כאב פנימי אשר אוכל אותי מבפנים
ועוד מעט לא יישאר ממני דבר
ואין גורל אכזר מזה אשר מורגש אבל בלתי נראה
ולא משנה מה שאתה עושה או תעשה במילא זה לא עזר הרבה
כי הכאב עדיין נותר ורק התחזק במעט!
מי ישמע תפילתי ותחנוניי וישלח אותי למשימה קדושה
להפיל את כל הכופרים אשר שורצים סביב הארץ הקדושה,
רוצה להראות לכל את חרון אפי ואולי לקחת כמה אלפים איתי
אם זה לא מוגזם מדי לבקש?
אולי למות בדרך כה טהורה זה לא נורא,
כי החרב אשר אחזיק בידי בחוזקה תהיה גאולה בדם אויביי
ורק אז תוכל נפשי לנוח בשלווה כאשר אפול על הקרקע הקרה!
אך שוב אני משלה את עצמי בצורה כל כך בוטה
והשקיעה אשר שקטה וענוגה מחזירה אותי למציאות המרה
אך למרות שנפשי זועקת וגועשת
אין באפשרותי לשנות דבר בינתיים !