טיפות הגשם על פניי זולגות כאילו הן היו דמעות שנשטפות
מסתכל מבעד לחלון ורואה רק אפילה,
אך אי שם מבצבץ לו אור מבעד לאותה החשיכה,
איני מוצא מנוס מהמציאות המדומה
בה אנו מנסים לחיות במרמה ובחרטה,
איני מוצא את אותה אהבה קסומה
ומכאן אני מבין שהיא אינה אלא אגדה שחוקה,
פרי דמיון של אנשים חולמים.
ושוב היום נגמר והלילה נכנס, מדליק לי נר
בתקווה שהוא לא יגווע ויעניק לי חום ואור שנפשי זקוקה,
מקשיב למנגינת הגשם ושוב תוהה לי לעצמי:
"האם אי פעם אמצא את ייעודי?"
העננים צחורים כשלג עוטפים את גופי
ושוב אני מרגיש חופשי, שוכח מהדאגות
לעוד כמה שעות תמימות, אך כל זה ייגמר
אולי היום, אולי מחר וזאת אף פעם לא אדע,
אולי כך עדיף? זאת אף פעם לא אדע!
אז את ראשי על הכר עכשיו אניח
ואנסה טיפה לישון
ולנפשי אניח לסחוף אותי אל ארץ החלומות
ואולי רק אז, סוף סוף, אזכה למנוחה!