עומד לבדי על שפת הים, מתבונן בגלים העצומים אשר מתנפצים על
המזח,
את הנך עזבת אותי ועכשיו אני יתום כי איבדתי  את ברכת אהבתך,
אי שם האהבה פורחת אך כאן איתי עכשיו מחלחלת הדממה
עמוק במעמקי הנשמה,איני שומע עוד את קולך הענוג
המרחף על כנפי הרוח
ונישא אלי,
איני מרגיש עוד את מגע ידך המלטף ברכות את פניי,
איני יכול עוד להסתכל בעינייך הכחולות כשמי הארץ
ולאבד את תחושת הזמן בעודי מתבונן בהן,
כואב לי לחשוב שאת אינך עוד מתעוררת בזרועותיי,
יודע שאת לא לבד, את אתו, מקווה שהוא ייתן לך את כל האהבה
שאת זקוקה ולא האמנת שגם אני יכולתי להעניק לך אותה,
מה שהיה בינינו כבר נגמר ואין טעם להעמיק עוד את הפצעים,
מרפה אני מאחיזתך ומתבונן בך בעודך עוזבת אותי לעד
ומתרחקת עוד ועוד באופק המעורפל,
מהלך מאותו מקום כאוב ומוצא את עצמי עומד על שפת הים,
הנה השקיעה ואת כבר לא איתי לחלוק אותה,
השמש עוד מעט תיבלע במצולות הים אך איני דואג היא תחזור אלי
מחר,
ואני יודע שבסוף אני אמצא את אותה האהבה, לא אתך,
אז אל תדאגי לי, אני אסתדר
לא אתמוטט!