סיפורנו ילדים מתחיל בלונדון,
גשם עז ניתך על המדרכות האפורות
וברקים רחוקים נשמעו.

הרחוב היה שומם וחשוך ורק דילן צעד לאיטו, שואף לקירבו עננת
נובלס ירוקה.

הוא היה בדיכאון עמוק...

(הוא חייב להצליח במשימה הנוכחית , גורלה של אנגליה תלוי רק בו
והשעון תיקתק לרעתו...)

ואז הוא ראה אותה, בפינת הרחוב, נשענת על קיר מתקלף, סיגריה
בידה והמיני הניצחי לגופה.

"עוד פעם אתה" רטנה.

דילן השפיל מבטו.

היא הביטה בו וסיננה: "אמרתי לך שאני מסתדרת לבד"

דילן חייך, "אבל לי קשה לבד דארלינג".

היא נשפה בפניו עשן והוסיפה: "יופי דילן תמיד אתה חשוב".

"בא לך?" שאל דילן

היא שמטה את הסיגריה על הריצפה, "תמיד בא לי מותק".

-כעבור שש שעות דילן נזכר באנגליה-

הוא יצא שוב לרחוב השומם.
הגשם כבר פסק והדיכאון חלף כלא היה.
הוא הניף ידו לעבר מונית שחורה וצעק: "להיתרו ומהר".
הנהג הסיקי שעט בחריקת צמיגים.
ברגע האחרון הספיק דילן למטוס לסינגפור, חטף אותו ומוטט את
הביג בנד.

-חודש וחצי אחרי צילצל הטלפון בבית משפ' דילן.

בטלפון נשמע קול צעיר במבטא בריטי: "יו דילן איטס טוני , ואטס
אפ ?"

דילן התיישב והשיב: "איי אם פיין דה ביג בנד נוט".

טוני הוסיף בהתלהבות: "יס יס סורי פור דאט יו סייבד אינגלנד".

"וואלה?" שאל דילן.

"יס אוף קורס יו דיד", אמר אותו טוני

"ביי מיסטר בלייר".
דילן הניח את השפורפרת ויצא אל הגזוזטרה לשאוף אויר.