(נכתב בסתיו 1982)

זכרון כאבי התמזג אל תוך השתיקה,
בגוונים של אפור עם מעט חיוכים.
הלא אמרתי לך, שמועד הסתיו הוא עניין לבדיקה:
ריח גויאבות או שלוות כיפורים.
זכרונות המלחמה באים רק עם הגשם הראשון.
תפילות לטישטוש החושים גורמות לי לישון.
כן, את צודקת. אני שתוי לכבודך,
אך עדיין יכול להלך בקו ישר לביתך.
בעיות השלום הם עניין למיקוח,
גם אותם הילדים היושבים במוצב.
הלא אמרתי לך, שמועד הסתיו הוא עניין לויכוח:
הלילות הקרירים או פריחת החצב.
כן אני יודע, פוליטיקה ואהבה הם דיאלקטיקה מסוכנת,
כל שרציתי לדעת, האם את נותנת?
לא לא, אל תכעסי! אבקש את סליחתך.
רק רציתי לתת לך דוגמא מגופך.
כן את צודקת, אני שתוי באופן מוגזם,
אבל זיונים ורומנטיקה הם דיאלקטיקה לעצמם.
גילית בודאי, שכל קסמיי הם זריזות הידיים,
בלויית דרמה ומעט חיוכים,
הלא אמרתי לך, שמועד הסתיו, כמו צמיחת השדיים,
צמוד לפרידות ולנשירת העלים.