אלוהים, היתכן זה להיות נכון?
כל הקור והזוועה יעזבו את השיגעון
האם ילכו כל בני העבר המשתוממים
על פני מישורים שוממים, ערבות נצחיות?
איך ידענו אז, פעימת לב שקטה
את שצופן העבר, אהבה יחידה
כל תבונת האל, המישור התפל
עתיד גבוה, רחוק מכל צל
צלליתו נשכחת, כולם הלכו לעזאזל.
פעימת לב צווחת, ימי תקוות וידע
חום ופחד אובדים, הפסד ידוע
עבר לא נשכח, צללית יחידה נשארת
הווה יפתח פיו לדבר, מילה לא תאמר
שעוני חול ימעטו בתזוזות נוספות
החול אדום והזכוכית סדוקה
ומהי אותה תקווה?
קולות רחוקים יעידו עליה, תקוות שיבה
אהבת עבר תשוב ללא השיגעון.
אלוהים, היתכן זה להיות נכון?
אלוהים, היתכן זה להיות נכון?
חידלון השממון מופץ לעיני אלפי כוכבים
המחפשים שמיכה עבה לכסות בה
את אלה הנותרים. באפלולית ליבם הטהור והנכסף
ירדו עליהם הילות של קרבות אש ודם מאובק
האם ילכו כך חיילי הטוהר
לעבר צחנת הרשע וטעם מתוק של דם.
האם בזאת נביא לסופם?
במדבר אפלולי, מופץ לאור אלפי כוכבים,
הנותרים יעמדו דום בשממון.
אלוהים, היתכן זה להיות נכון? |
