בלילה של ירח כחול
אני יושבת על החלון ובוהה
מעבר לקקטוס שפורח פעם בשנה.
ועשן כחול יוצא מנקודה בוערת;
מסתלסל
מתפתל
מתערסל
מתערטל
מתעלס לו עם הרוח;
ואני כחולה;
יוצאת מנקודה בוערת.
וברק מפלח את שמיי
ואור בוער ממלא את הכחול.
הסערה עוד רחוקה.
הנה נשמע הרעם,
הסערה מתקרבת.
הירח כתום,
נגלה מעל לגג בודד אשר מסתיר לי את האופק;
שולחת מבט מפוחד מעבר לכתף,
לעבר חלון אחר, סגור,
חושש מפני הגשם
לו אני מייחלת.
המילים, המילים,
רועמות בפנים,
לא אומרות דבר בקול,
פוחדות מפניו,
מהרעם.
משקיט את פני הסערה,
מעלים את השמיים הכחולים,
אשר גדלים מעל לקקטוס
שסיים את פריחתו היחידה השנה.
ואני כחולה;
באמצעו של שקט המצפה לסערה,
היוצאת מנקודה בוערת. |
