הסוס דהר ברחבי המדבר, מהירותו הייתה כה
גבוהה ובלתי מרוסנת שקשה היה לזהותו ולסווגו כסוס.
לא נראה לעין שום סיבה לוגית לדהירתו
של הסוס והדבר היה בגדר אגדה קסומה ומסתורית
בקרב תושבי המדבר.
שמו, גילו, מראהו כל הדברים המזוהים אצלנו ככלים
להגדרת הזהות, חסרי משמעות היו בנוגע לסוס.
תוכנו, כוחו ועוצמתו של הסוס נבעו מדהירתו,
ריצתו המהירה שלא ידעה גבול.
איש לא העז לעצור את הסוס, ואף אם היה מעז, לשם מה?
הרי דהירת הסוס היינה חלק בלתי נפרד ומרכזי בהבנת
וראיית היקום, הסוס הוא יעדנו, הפסגה אליה שואפים,
הנירוונה אם תרצו.
ללא קיום הסוס הרי קיומנו נפסק, מחשבתינו נמוגה ומתנוונת
ותחשותינו קהות.
מתי החל הסוס לדהור בקצב מטורף זה איננו יודעים, על כן
איננו יודעים גם מתי יפסיק,
קיומנו, אם כן, מותנה, זמני הוא.