ערב ראש השנה... וורשה על סף פיצוץ, ובדיוק זה היה חסר לה...
החותנת המלחיצה, הנערה המתבגרת, החברה ההיפית, והבעל היבש...
כל אלה, מובילים ללילה אחד, שאמור לסמל התחלה ותקווה, לילה של
סוף והפתעה...

הדמויות:

ליילי סידמן - נערה, בערך בת 16. לא רזה במיוחד. מתלבשת בסגנון
שנות ה-70.
ד"ר סידמן - אדם בסביבות גיל העמידה. בעל מראה מכובד וקפדני.
וורשה סידמן - אישה נאה בשנות ה-30 לחייה בערך.
ליאו דורמי - בוהמי בסביבות גיל העמידה.
דיווה - אישה בערך בשנות ה-30 לחייה, מאד רוחנית, הדבר ניכר
בלבושה, מאד קיצונית בהתנהגותה.


(צד ימין של הבמה הוא המטבח, במרכז הסלון - מהודר מאד, בין
המטבח לסלון מפריד דלפק, ליד הדלפק שני כיסאות בר. במורד הבמה
שתי דלתות ומסדרון קטן, בקצה השמאלי של הבמה- דלת הבית -ניכר
בה שהיא הדלת הראשית, היא שונה משאר הדלתות.)

תמונה 1
(בוקר. בית משפחת סידמן. וורשה סידמן עומדת מאחורי הדלפק,
מכינה אוכל. מאחת הדלתות במסדרון יוצא ד"ר סידמן)

ד"ר סידמן: בוקר טוב יקירה! מה שלומך הבוקר? איך ישנת?
וורשה: (מבלי להרים את הראש מעיסוקיה) בסדר מותק... העיתון
הגיע.
ד"ר סידמן: אהה... (מביט סביבו, כמחפש משהו חדש, מה לעשות) מה
עם ליילי?
וורשה: ישנה... יש להם חופש אם איני טועה...
ד"ר סידמן: אה... (ממשיך להביט סביב, ניגש לשולחן הסלון מרים
את העיתון ומתיישב לקרוא) את
יכולה בבקשה להכין לי קפה מותק?
וורשה: (נאנחת) וודאי... (מתעסקת במטבח, מכינה קפה)
ד"ר סידמן: פששש... תראי מה זה... עוד פעם פיגוע... מה יהיה
איתם אה? אי אפשר להמשיך ככה...
(מדפדף תוך כדי דיבור) עוד אונס בצה"ל... ואחר כך מצפים שנשמח
לשלוח את הבנות שלנו לצבא... או... זה חדשות טובות... ניצל גור
חתולים שהיה על עץ שבוע בידי המשטרה... במקום להשגיח שלא יהיה
פיגוע הם מתעסקים בחתול...
וורשה: (מגישה לד"ר את הקפה, הוא נושק לה.) מתי אתה הולך
לעבודה?
ד"ר סידמן: עוד חצי שעה בערך... את צריכה משהו? להביא בדרך?
וורשה: יהיה נחמד אם תעצור בקונדיטוריה ותביא את עוגת הדבש
שהזמנתי... ושלא תאחר... כל המשפחה תהיה פה היום...
ד"ר סידמן: כן כן... (לוגם) אני יודע.... זה קפה מצוין...
(שקט. וורשה חזרה להתעסק במטבח. ד"ר סידמן קם וניגש לסטנד ליד
הדלת הראשית, ופותח את המזוודה שלו שמונחת שם. מסדר אותה קצת.
סוגר אותה, מרים אותה, מחזיק ביד השניה את המפתחות והפלאפון.)
ד"ר סידמן: להתראות יקירה! תעירי את ליילי... שתעזור לך קצת...
לא יזיק לה... אני אהיה פה בשבע. יום נעים!
וורשה: יום נעים... רק  אל תשכח (את המשפט האחרון היא אמרה
בזמן שהדלת נסגרת וד"ר סידמן יוצא ממנה).

ליילי: (יוצאת מהדלת השמאלית במורד הבמה, פרועת שיער, בפיג'מה,
משפשפת את עיניה ומפהקת) בוקר אמא...
וורשה: (מביטה בביתה ומחייכת) בוקר מתוקה שלי! מלחמה?
ליילי: (מחייכת בגיחוך ומתיישבת על הספה) וודאי... אבא הלך
כבר?
(וורשה מהנהנת)
ליילי: ואת עם הבישולים?
(וורשה שוב מהנהנת, דמעות מתחילות לזלוג על לחייה)
ליילי: אמא? מה קרה? רבתם?
וורשה: לא... מה פתאום...
ליילי: אמא? תגידי את האמת... בערב חג הוא רב איתך? אין לו
גבול...
וורשה: ליילי מותק את מגזימה...
ליילי: לא אני לא ! זו חוצפה!
וורשה: אבל את לא מבינה... (ליילי קוטעת אותה)
ליילי: בטח שאני מבינה... לדעתי אתם צריכים ת'ראפי... זה
יעזור!
וורשה: א'... אני חותכת בצל... ב'... ת'ראפי?
(ליילי משתתקת)
וורשה: טוב... אני מציעה שתלכי להסתדר קצת... דיו תבוא עוד
מעט... ואני רוצה שתעזרי לנו קצת עם ארוחת הערב.
ליילי: אמא... עכשיו תשע וחצי בבוקר!
וורשה: אז?
(צלצול בדלת. ליילי קמה במהירות ונעלמת בחדרה. וורשה פותחת את
הדלת, פנימה פורצת דיווה, לבושה בגלבייה לבנה)
דיווה: וורש מותק! טוב לראות אותך! שנים...
וורשה: (בחיוך) יומיים ליתר דיוק... בואי שבי... רוצה קפה?
תה?
דיווה: תה ירוק אם אפשר... איזה לשבת? באתי לעבוד! איפה הפיה
שלך?
וורשה: מסתדרת... ויש זמן.... לא בוער.... אני רוצה לדעת איך
הלך עם מה שמו...
דיווה: שמו לא זכור לי... אבל היה נחמד.... תמיד טוב להאיר
אנשים.... זה עוזר להילה שלך... מה איתך? איך הד"ר?
וורשה: את יודעת... חיים... לא יכולה להתלונן!
ליילי: (יוצאת מהחדר שלה, לבושה ומסודרת) דיו! מה שלומך?
דיווה: או שלום לך מתוקה!!! אני מצוין כמו תמיד... מה איתך את?
יש חדש תחת השמים?
ליילי: תשמעי... יש ויש... זה יחכה לערב, או למאוחר יותר...
אני לא מסוגלת לדבר לפני הקפה שלי בבוקר!
דיווה: קפה? ממתי את שותה קפה? דרך אגב... התה שלי... תני לאמא
שלך לנוח ותביאי לי אותו...
וורשה: שטויות... אני מיד אביא לך אותו.
דיווה: לא מותק, בואי שבי איתי... ניתן לנפש הצעירה לעבוד...
נדבר קצת...
(וורשה מתיישבת ליד דיווה, ליילי במטבח)
דיווה: נו? מה קורה?
וורשה: כלום. אין חדש.
דיווה: אין דבר כזה "אין חדש"... תמיד קורה משהו, במיוחד אצלכם
בבית...
ליילי: מה זאת אומרת?
וורשה: לא שום דבר... זאת לא אומרת כלום... אולי תלכי לשמוע
מוזיקה מותק? אני אקרא לך אם אני אצטרך עזרה...
דיווה: וורש מותק, לא טוב לחסום בפני הילדים... במיוחד לא בפני
פיות... הן יודעות הכל...
(שתיקה)
ליילי: טוב, אני אבדוק אם מירב ערה... (נכנסת לחדרה)
דיווה: אני לא מבינה אותך... כמה זמן את חושבת שתכלי להסתיר?
את כמעט שקופה מותק... וזה לא רק בגלל שהצ'אקרה שלך סגורה
לגמרי... ההילה שלך עכורה, רואים שמשהו לא בסדר... את חושבת
שהילדה לא רואה? היא מספיק אינטיליגנטית...
וורשה: דיו... לא עכשיו...
(ליילי יוצאת מהחדר, ניגשת לדלת ומפטירה: אני אחזור אח"כ...
אני בסל... ויוצאת, וורשה ודיווה מביטות לדלת עד ששומעות אותה
ננעלת)
דיווה: ועכשיו?
וורשה: אני כבר לא יודעת מה לעשות... אני ממש באפיסת כוחות...
כל מה שיש לי בראש... ועוד ערב חג לתכנן...
דיווה: הבריאות הנפשית שלך יותר חשובה מהערב חג המטופש הזה...
מה קורה? שתפי אותי!
וורשה: תעזרי לי עם האוכל? אני צריכה להתחיל...
דיווה: (משתהה) את בלתי נסבלת...
(חושך)

תמונה 2

(דיווה ווורשה במטבח, על הדלפק כמה סירים, וצלחות הגשה עם אוכל
עליהן, דיווה ווורשה מדברות ביניהן. נכנסת ליילי מהדלת
הראשית)

וורשה: (תוך כדי צחוק) שלום מלאך שלי! מה לקח לך כל כך הרבה
זמן?
ליילי: הייתי אצל מירב.... את יודעת איך היא....
וורשה: מה עשיתן?
ליילי: דיברנו
וורשה: על מי?
דיווה: וורש, עזבי את הילדה במנוחה.... זה לא עניינך!
ליילי: (תוך כדי התיישבות על הספה עם מגזין) נכון....
(נשמע צלצול בדלת, וורשה ניגשת ופותחת אותה, נכנס ליאו, עם
פרחים ויין)
ליאו: חג שמח, שנה טובה, מועדים לשמחה וכו' וכו' וכו'.... מה
שלומכן יקירותיי?
(הבנות צוחקות)
וורשה: אתה מקדים בשעה וחצי...
ליאו: מוטב על פני לאחר לא?
וורשה: וודאי שלא... אפילו עוד לא הספקתי להתקלח....
ליאו: איני עוצר בעדך! אני אשב לי פה עם ליילי המתוקה ואתחקר
אותה מעט.... וגם את דיווה הנאווה אם תועיל...
וורשה: (מפטירה בהינף יד ובצחקוק) באמת מוטב שאמהר... (נכנסת
לאחת הדלתות במסדרון)
(ליאו מתיישב על הכורסא, דיווה לוקחת ממנו את היין, והולכת
למטבח למזוג לשניהם, תוך כדי פעולה היא מדברת: )
דיווה: אז מה חדש? לא ראיתי אותך שנים!
ליאו: רק כמה ימים אם אינני טועה... אבל חדש יש....
דיווה: (מגישה את כוסות היין) נו....
ליילי: נו?
ליאו: או שלום לך יפיפייה.... מה את התעוררת פתאום?
ליילי: לפי ניסיוני, כל מה שחדש אצלך הוא מעניין ליאו היקר!
ליאו: (מחייך) ובכן, רכשתי פאב קטן באזור נווה צדק. מקום מדהים
ביופיו! כל יום חמישי אנחנו עורכים ערב ג'אז נחמד כזה, אנשים
מופלאים מתחילים להגיע....
דיווה: נו, זה באמת חדשות! מתי אתה מזמין אותי?
ליאו: מזמין אותך למה?
ליילי: וגם אותי!
ליאו: (לליילי) את מתוקתי, UNDERAGED כמו שאומרים, ואת יקירה
(לדיווה), הרבה יותר מדי...... איך לומר..... בעלת שמחת חיים,
בשביל מועדון ג'אז אורבני שכזה...
דיווה: יקירי, אתה פלצנות מהלכת!
ליאו: ואת יקירתי, שיא הקלישאה!
(השניים צוחקים)
ליילי: אני לא UNDERAGED.... בסך הכל אסור לי לשתות... אני
הרבה יותר בוגרת משניכם יחד! אתה סתם מקשקש!
ליאו: מובן שאת מוזמנת להגיע מלאך שלי, פשוט לא רציתי שהדיווה
תקנא...
(שוב צוחקים, לאחר מכן, שתיקה, כל אחד עסוק בענייניו- ליילי עם
מגזין, דיווה חזרה למטבח, מסדרת צלחות, וליאו, מחפש עיסוק)
ליאו: אז... מה חדש ליילי?
ליילי: (תוך כדי עלעול במגזין) שום דבר...
ליאו: אהה.... ואיתך דיווה?
דיווה: אתה יודע.... אני מעופפת ממקום למשנהו...
(שוב שתיקה, וורשה מגיעה מהמסדרון, עם חלוק, ומגבת על הראש)
וורשה: ליילי מותק, אולי תניחי את העיתון ותספקי חברה לאורח
שלנו? זה לא מנומס! מה שלומך יקירי?
ליאו: בדיוק סיפרתי לבנות על הפאב החדש שקניתי...
וורשה: וודאי! איך זה מתקדם באמת? שמעתי שזה מקום ממש טוב...
ליאו: אני מסתדר... את צריכה לבוא פעם...
וורשה: ברור! אבל תן לי לעבור את ערב החג הזה קודם...
(דיווה מסדרת את שולחן החג, וורשה רואה אותה)
וורשה: טוב, דיו, אני הולכת להתלבש... תעזבי את ש=השולחן! את
בכל זאת אורחת...
דיווה:(מפטירה בידה) שטויות...
(וורשה נעלמת בחדר במסדרון, ליילי מניחה את המגזין)
ליילי: אז עכשיו אתה אורח?
ליאו: מסתבר...
(וורשה יוצאת לבושה, עדיין עם המגבת על הראש)
וורשה: טוב, ליילי, לכי להתקלח ולהתלבש... דיווה, שבי בסלון
בבקשה, ליאו.... תישאר איפה שאתה.
(היא ניגשת למטבח, דיווה מתיישבת על הברכיים של ליאו, הם
צוחקים ושותים יין, ליילי נעלמת בחדר שלה, נשמע צלצול בדלת)
(חושך)