את אומרת לי שלום
את אומרת שאת הולכת
אולי נתראה בבוא היום
בין פריחת האדרים והשלכת
לפני דקה היה אתמול
לפני דקה נתת לי נשיקה
ועכשיו את אורזת את הכל
והולכת בשתיקה

הכרנו באביב
פתאום נזכר בקטעים של זיכרונות
הזיכרונות חגים סביב
בתוך ראשי חולפות עכשיו תמונות
על ספסל ירוק ילדה
הצבע מתקלף, עננים שחורים מעל
היא נראית כה אבודה
ואני כה מבולבל

שתי נשמות אבודות
נאחזות אחת בשניה
שתי ציפורים לכודות
נסחפות משנייה לשנייה
חלומות שהיו לנו פעם
מתנפצים לאלפי רסיסים
את, ילדתי, היית לי הטעם
לחיים