תנים נמוכים ממתינים.
מייבבים.
על צווארם מתרפק ירח
ובשיניהם - זיכרון הדם.
היא - בבקתה הקפואה.
לא מליטה את גופה הכבד אמא אדמה,
מתירה לגלימת החורף לתנות בה אהבה לבנה,
חפה מידיעה כי הלילה
כחושים ובורקים על שלמת כלולותיה טופפים.
מתקדמים התנים.
בקרוב - עוד זיכרון ארגמני.
10.10.03
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.