זה היה יום קיצי במיוחד, לקראת תחילת הקיץ, קרני השמש חיממו את
החול שעל שפת הים ושאון הגלים הרגיע את שניהם. היחידים על חוף
הים העצום והריק. אוויר חם חימם את גופם והם נשארו רק בבגדי
ים. הוא והיא, זוג מאוהב, שאהבתם הנצחית גרמה להם להישאר יחד
גם אחרי שלוש השנים האחרונות שלהם בבית הספר.
  הרגשה טובה עברה בהם כאשר היו הרחק מכל הבעיות, מכולם אך
קרוב זה לזה. היא חיכתה ליום הזה הרבה זמן, התגעגעה אליו כל
כך, והוא אהב לאהוב אותה. האווירה הייתה מושלמת, הם לא הפסיקו
לנשק, לאהוב, לגעת זו  בזה. הם הקשיבו לשקט הסובב אותם וגילו
שהדממה היא הצליל הנעים ביותר.
  "כל כך התגעגעתי אליך", אמר וליטף את פניה, "קשה לי להיות
רחוק ממך"
  היא חייכה ונשקה לו, "גם לי קשה. אני רוצה להיות איתך"
  הוא התקרב אליה עם גופו החטוב והשרירי. היו לו פנים חדות
ועיניים שניגר מהן כוח וכישרון, ובאותו הזמן גם רגש ואהבה. הוא
היה אחד מהאנשים האלה שקשה שלא לשים לב אליהם, היה אפשר להבחין
במבטו, מבט של מנהיג צעיר וכוח. כשהוא הביט עליה הוא ראה את
אחת הנערות היפות ביותר.
  היא הייתה רזה, בעלת חזה יפה, פנים מדהימות ועיניה הכחולות
משכו אותו להסתכל לתוכן ללא הפסקה. שפתיה עדינות וצווארה חלק
ורגיש. הוא לא הפסיק לנשק אותה ולהראות לה את אהבתו.
  "ספר לי, איך זה להיות שנה רחוק מכולם?" שאלה אותו.
  "מצד אחד, אני רחוק מכולם ומצד שני אני קרוב לים המושך אותי
קדימה. זו חוויה נהדרת, היו הרבה קשיים אבל לאף רגע... לא
שכחתי, שרחוק רחוק מחכה לי אהבת חיי. וזו בשבילי החוויה
המדהימה ביותר"
  היא שמחה לשמוע את דבריו, שמחה שהוא כאן איתה. הוא שאל אותה
מה שלום אימה והיא סיפרה על מחלתה הקשה. היא העדיפה לטפל
ולשמור על אימא שלה מאשר ללכת ולהמשיך ללימודים אקדמאים.
  "איך אחיך?"
  הוא ציפה לשאלה כזאת, "כלומר האם הוא..."
  היא הנהנה עם הראש.
  "האמת, לא יודע. הוא שואל עליך רבות אבל נראה לי שהוא
התגבר"
  "הוא עדיין מאשים אותך?"
  "הוא האשים אותי תמיד, כמו שאת יודעת. אבל לדעתי הזמן עשה
את שלו והוא הבין"
  "הוא מסתדר בחיל?"
  הוא סימן בחיוב, "אני עדיין מרגיש שהוא מנסה להוכיח שהוא
הטוב מבינינו, אבל לי זה כבר ממש לא משנה"
  הוא הפסיק לדבר והביט עמוק בעיניה, "עד כמה שאני אוהב את
המקום הזה. כל כך שקט כאן, אין אף אחד"
  לפתע הוא קם, עזב אותה והלך לכיוון הבקתה שהייתה קרובה לחוף
הים. תוך כמה דקות הוא חזר כשהוא מחזיק בידו קופסה קטנה. הוא
נשכב לידה ואמר, "אני לא יכול לחיות בלעדיך, אני אוהב אותך ולא
אוותר עליך בחיים"
  היא ידעה מה הולכות להיות המילים שהוא יגיד והיא כל כך רצתה
לשמוע אותן.
  הוא פתח את הקופסה, הוציא משם טבעת כסופה עם אבן זעירה
באמצע ושאל, "תינשאי לי?"
  היא חיבקה אותו חזק ואמרה לו בשקט, "אני אוהבת אותך. אני
אהיה אישה טובה, אני מבטיחה", היא נשקה לו כאשר ראתה את חיוכו
המאושר.
  "נהיה תמיד. כל החיים ובחיים לא ניפרד", אמר.
  היא ענדה את הטבעת והרגישה בטוחה.
  "כשאחזור לתמיד, חיינו ישתנו", אמר.
  "אני בטוחה בזה. אני אחכה לך, לא משנה מה יקרה, אני
מבטיחה"
  הם פשטו את בגדיהם והרגישו בפעם הראשונה את האהבה האמיתית
שניתנה לבני אנוש. היה זה רגש מיוחד, מוזר וחדש. לבד, רחוק
מכולם, עם דכי הגלים והאוויר החם, הייתה זו הפעם הראשונה של
שניהם.
  היא לא ידעה שזו תהיה גם הפעם האחרונה שלהם.